|
קולות בגן
תגובות אפשר לשלוח ל -
radio@mail.huji.ac.il
שלום
לאמא ואבא, גם לסבתא וסבא ואולי לאח
ואחות בוגרים.
אתם מוזמנים לשבת ביחד עם הילדים מול
המחשב ולקרא בקולכם את הסיפור. הילדים ילחצו
על קישוריות ההאזנה
והצפייה.
חשוב מאד שהמבוגר יקרא את הכתוב
בהגייה נכונה וברורה ללא שגיאות כדי לא להעביר אותן בירושה לילדים.
אפשר גם ללחוץ על קטע הטקסט בכל מקום ולשמוע את מוטי קורא. אבל רצוי
מאד שאתם תחוו את הסיפור
יחד עם ילדיכם.
יש חשיבות לגודל הפונטים כדי לקרוא את הכתוב תוך האזנה
לקריאה הנכונה.
הדרכה.
קולות בגן סיפור מולטימדיה
פרק ראשון: השרקנים
זה קרה ביום שני כ"ט בתשרי תשע"ג , חמישה עשר
באוקטובר אלפיים ושתיים עשרה. שבעה עשר ילדים נכנסו לגן קטן במעלה
אדומים ופגשו את מוטי ושי. מוטי מספר סיפורים ושדרן רדיו, ושי מטפל
בחיות. מוטי הקליט וצילם ושי הביא שרקנים לשחק אתם ולחקור את הקולות
שהם משמיעים וכמובן את ההתנהגות שלהם.
בהקלטה הראשונה שמוטי הקליט הילדים היו נבוכים
מעט, בישנים.
קישורית להקלטה הראשונה
בהקלטה השנייה הילדים שמעו את מוטי מציין את שמם
וסופר אותם.
קישורית להקלטה השנייה
שירו
עם מוטי את שיר הספירה
שירו לבד - קריוקי
שיר הספירה מנוקד
אחר כך התחילו הילדים לשחק עם השרקנים. שי הסביר
שהשרקנים משמיעים קולות כי הם מביעים את הפחד שלהם או את הרצון שלהם
לתקשר ביניהם. השרקנים הם מכרסמים ואוכלים מזון רק מהטבע והם חיים
בלהקה, בקבוצה.
 
לחצו על התמונות
לקראת סיום עשו הילדים חזרות עם שי על קולות
השרקנים השמחים שמרגישים טוב. אחר כך כשההורים באו לקחת את הילדים מהגן
הביתה, הילדים הדגימו להם איך מתנהגים שרקנים כשהם פוחדים ואילו קולות
הם משמיעים. להתראות בפרק הבא.
לחצו על התמונה
פרק שני:
הגדלה והגברה
בדיוק שבוע אחר כך ביום שני ו' במרחשוון תשע"ג, עשרים
ושניים באוקטובר
אלפיים ושתיים עשרה,
נכנסו הילדים לגן בפעם השנייה. השרקנים חכו להם. הם התיישבו סביב
השרקנים במעגל, ושי הזכיר שהשריקה והגרגור הם הקולות של השרקן. כך הוא
מתקשר עם הסביבה ומביע את מה שהוא מרגיש: פחד או שמחה או רעב, כעס או
חיבה.
לחצו על התמונה
שי מוטי והילדים רצו לדעת איך אפשר ללמוד עוד פרטים על השרקנים. מוטי
הביא זכוכית מגדלת והילדים התבוננו בשרקנים מבעד למגדלת כדי לראות את
הפרטים הקטנים טוב יותר. הם התבוננו וחקרו, וציירו עיניים גדולות ואף
גדול וציפורניים ופרווה. לא כמו בצילום אבל עם הרבה דמיון.
לחצו על התמונה
אחרי ההפסקה הילדים שמעו שאפשר להגדיל לא רק אוזן או
עין ואף, אפשר להגדיל קול. כלומר להגביר אותו על ידי מגבר ורמקול. הם
דיברו במיקרופון ושמעו את קולם מוגבר ברמקול. והכי חשוב הם הבינו שאפשר
לשלוט על עוצמת הקול גם בלי מגבר. גם כשמדברים רגיל. חלש חזק ורגיל
באמצע.
הילדים: חלש חזק באמצע
שיר חלש חזק באמצע
ולבסוף כשבאו ההורים לקחת את הילדים הביתה מוטי ערך
משאל בין ההורים מה הם היו אומרים בשפת בני אדם כשהם מפחדים או שמחים.
להתראות בשבוע הבא.
לחצו על התמונה
פרק שלישי: מגדל בבל
נפתח בצפייה בוידיאו הזה - לחצו על התמונה
בשבוע השלישי ביום שני י"ג במרחשוון עשרים ותשעה
באוקטובר אלפיים ושתים עשרה, התחילו הילדים בגן שחקים את הפעילות בברכת
שלום משולשת: בלחש, בעוצמה, ובאמצע, בקול רגיל. שגיא לא מצא את הלחש
שלו והוא רק הניע את שפתיו. זה היה משעשע כמו שראיתם בפתיחה בוידיאו.
הם ניסו לשחק בטלפון שבור אחר כך, אבל כמה ילדים לחשו באוזן חברם מהר
מדי וגם בקול ולא בלחש. כל הילדים ששמעו את המשפט כבר בהתחלה, חזרו
ואמרו אותו בקול ולא היה טעם להמשיך ולשחק.
המשחק בטלפון שבור מזכיר את הסיפור על מגדל בבל.
שם איש לא הבין את שפת רעהו ובגלל שלא הייתה ביניהם תקשורת והבנה,
העבודה על המגדל הופסקה ובני אדם נשארו על האדמה ולא הגיעו לשמיים.
מוטי סיפר את הסיפור הזה לילדים ואיתי עזר למוטי ונתן שם לאחד המלאכים
שירדו מהשמיים לבלבל את שפת בני האדם. את הסיפור תוכלו לראות ולשמוע
כאן אם תלחצו על התמונה.
הסיפור על מגדל בבל לחצו על התמונה
אחר כך ציירו הילדים את מגדל בבל ובנו אותו
מקוביות, הם גם בלבלו את שפתם כך שאי אפשר היה להבין מה הם אומרים. ואי
אפשר היה לבנות. כמו שקרה שם, בספור לפני הרבה שנים. היה בלגן
בגן והיה כיף.
לחצו על התמונה
פרק רביעי: האיש הקטן ברדיו
בשבוע הרביעי ביום שני כ' במרחשוון חמישה בנובמבר
אלפיים ושתים עשרה, גילו הילדים תיבת עץ ישנה
עומדת במרכז הגן. "מה זה צריך להיות" הם חשבו. "זה דומה לטלוויזיה אולי.
אבל זאת לא טלוויזיה אין לה מסך. היא חלולה". "אני יודע" קרא רועי, "זה
רדיו!". הוא צדק זאת הייתה תיבת עץ של רדיו ישן. ומוטי סיפר סיפור על האיש הקטן ברדיו
והשיר שהגמד שר בחלום על אוויר שמעביר את הקול שלנו. אם תלחצו על התמונה
תוכלו לראות ולשמוע את הסיפור.
לחצו על התמונה
איך האוויר מעביר את הקול שלנו? או קולות אחרים? הילדים
עשו ניסויים. הם נשפו אוויר מהפה על פיסת נייר וראו איך היא מתנועעת.
הם נשפו לתוך צינור חלול ושמעו קול שריקה. מה הניע את פיסת הנייר
מה גרם לשריקה? האוויר! מהו האוויר? למה אפשר להניע אותו בקלות כזאת?
האם אפשר לגעת בו? לתפוס אותו? התשובה היא שהאוויר נמצא בכל מקום וחודר
לכל מקום הוא חומר קל אבל לא מוצק כמו אבן ולא נוזל כמו מים. האוויר
מורכב מגזים קלים שאי אפשר לראות אותם בעין. אנחנו נושמים את הגז הזה
ומכניסים אותו לריאות שלנו וגם פולטים גז כשאנחנו נושפים את האוויר
החוצה מריאותינו. בלי האוויר הזה שאנחנו לא רואים לא היינו יכולים
להתקיים. החיים שלנו תלויים באוויר ולכן חשוב כל כך לא לזהם אותו בעשן
מכוניות ומכונות וסיגריות.
לחצו על התמונה
כשאנחנו מדברים או שרים או משמיעים קולות, אנחנו
מרעידים את האוויר סביבנו והרעידות האלה שאי אפשר לראות אותן בעין
עוברות באוויר מהפה של מי שמדבר לאוזן של מי ששומע. כמו האוויר שנשפנו
והוא הגיע אל פיסת הנייר והניע אותה, כך גם הדיבור שלנו מניע את האוויר ומגיע
אל האוזן שלנו ומרעיד שם את אברי השמיעה שלנו.
אתם יכולים להצטרף כאן
לשיר
"האוויר מעביר את הקול שלנו".
לחצו על הקישורית ויפתח הנגן עם המלים.
אחר כך שיחקו הילדים באיש הקטן ברדיו ושי הביא טייפ
צעצוע עם שני מיקרופונים ושחק עם הילדים בראיונות רדיו.
לחצו על התמונה
פרק חמישי:
משחק יצירה
שתחילתו בסיפור
לחצו על התמונה
בשבוע החמישי ביום שני כ"ז במרחשוון שנים עשר בנובמבר
אלפיים ושתים עשרה, אחרי הסיפור, ישבו הילדים סביב
השולחנות, חיברו כדור קלקר למקל ארטיק גדול, עטפו אותו בנייר, והפכו
אותו למיקרופון של משחק. הם ציירו וקשטו את המיקרופונים שלהם, ומיד אחר
כך החלו להיות שדרנים ומראיינים. שי שחק אתם. בסוף אפילו ראינו את
שֶנהב מראיינת את אביה.
לחצו על התמונה
פרק שישי:
מחקר והמצאה - הטלפון
לחצו על התמונה
בשבוע השישי ביום שני ה' בכסלו תשעה עשר בנובמבר
אלפיים ושתים עשרה, חילק שי חלוקי חוקרים לילדים. עזרה לו
סנדרה, ילדה אורחת מבאר שבע המופגזת בטילים ביום השישי למבצע עמוד ענן. אחרי הסיפור על
אלכסנדר גרהם בל ממציא הטלפון יערכו הילדים ניסוי עם ממברנה העשויה
נייר כסף, וינסו ליצור קשר ביניהם בטלפון צעצוע פשוט הבנוי מחוט ושני
ספלי קרטון. כשההורים יכנסו לגן לקחת את הילדים הביתה גם הם
יצטרפו למשחק.
סיפור על ממציאי הטלפון
לחצו על התמונה
ניסויים עם ממברנה וטלפון חוט
לחצו על התמונה
פרק שביעי:
כמו תוכי
בשבוע השביעי ביום שני י"ב בכסלו עשרים ושישה בנובמבר
אלפיים ושתים עשרה, התחילה הפעילות בשיחה עם הילדים. אחר כך הביא שי שני תוכים קטנים,
תוכונים, בכלוב. הביאו אותם מאוסטרליה. יש תוכים שיודעים לדבר אבל בלי להבין
מה הם אומרים. החיקויים שהם עושים לקולות שאנחנו משמיעים, או קולות
אחרים שהם שומעים, הם פשוט העברה. התוכים יכולים להעביר את מה שהם
שומעים בלי להבין כלל מה המשמעות של הדברים. תחילה ביקש שי מהילדים
להתבונן בתוכונים ולספר מה הם רואים. חקירה ומחקר מתחילים בהתבוננות.
לחצו על התמונה
התוכונים שלנו לא העבירו את הקול ששמעו. החלטנו לשחק בעצמנו בתוכים
מדברים. הילדים אהבו את
המשחק ושיחקו בזוגות וגם בקבוצות. כשבאו ההורים הם הצטרפו למשחק.
לחצו על התמונה
פרק שמיני:
משחקי הגייה
בשבוע השמיני ביום שני י"ט
בכסלו שלושה בדצמבר אלפיים ושתים עשרה,
התחילו הילדים ללוש את פֶּה-סטלינה.
תאמרו: אתה מתכוון לפְּלַסטלינה בוודאי. כנראה שאתה לא מצליח לבטא את
המילה כראוי. הנה אמרתי את המילה. אבל אני מתכוון לפֶּה
סטֶלינה. זה שם בובת עיגול הפה העשויה מפלסטלינה.
אחרי שהילדים יצרו את העיגול הם קיבלו הסבר על התנועות שהעיגול הגמיש
יכול לייצג: אָה אֶה אִי אוֹ אוּ אבל מה שהיה חשוב באמת היה ההבדל
בין הֵא לאלף! אם לא מבטאים את ההֵא נכון זה נשמע כמו אלף. לכן הילדים
התאמנו קודם לכל בהֵא
והַי.
רובם הצליחו יפה אבל היו כמה שעדיין קשה להם. אם הם יתאמנו בהגייה
ויבדילו בין הֵא לאלף יבינו אותם טוב יותר.
לחצו על התמונה
שירו עם מוטי
הֵי-הָי-הֵי
אחרי ההפסקה הביא שי
אורחות לגן. שתי כלבות, ליקה וזויה. הכלבים מבינים מה שאומרים להם אם
אומרים את
זה בביטחון ובצליל מסויים. הם לא מבינים את השפה אבל הם
קולטים הוראה על ידי צורת האמירה ברור חזק וצליל של הוראה. הם למדו שאם
הם נשמעים להוראה ועושים פעולה מסוימת כמו ישיבה או רביצה על הרצפה או
הוראה לבוא, אז הם מקבלים גמול כמו בשר. משהו טעים. כדאי להם.
כשההורים באו לגן, גם
הם ניסו לתת לליקה הוראות. היו ילדים שקצת פחדו אבל בלי סיבה
כי הכלבות היו מאולפות ושקטות מאד.
האם גם אנחנו בני האדם
מבינים טוב יותר כשמדברים אלינו ברור ובקול? כן, ללא ספק. ואתם יודעים
איפה הכל מתחיל? בהגייה טובה של כל ההברות. כן, כמו שעשינו עם הא ואלף.
לחצו על התמונה
פרק תשיעי:
מסכות
בפגישה התשיעית ביום שני
דלת
בטבת שבעה עשר בדצמבר אלפיים ושתים עשרה,
סיפר מוטי על דמויות
שהופיעו בתיאטרון היווני העתיק.
בגלל שהיו שם מעט שחקנים בהצגה, מילא כל שחקן כמה תפקידים, גם תפקידי
נשים. לכן הם השתמשו במסכות. המסכות ציינו כל אחת דמות אחרת. של ענק,
של אל, עבד, מלך או מלכה. הן היו מסכות גדולות וצבעוניות והיה להן ליד
הפה מעין משפך קטן שהגביר את קולו של השחקן. כך יכלו האנשים שישבו רחוק
לשמוע טוב יותר. אחר כך הביעו הילדים עצב שמחה או כעס בשינוי הבעות
הפנים שלהם ותנועות ידיים וגוף. אחרי הפסקת האוכל הראה מוטי איך אפשר
לגזור מסיכת נייר מדף רגיל והילדים צבעו את המסכה בשלל צבעים. הם עטו
את המסכות על פניהם והציגו את הדמות מאחורי המסכה. בשש וחצי בערב הגיעו
ההורים ולקחו את המסכות עם הילדים כדי להמשיך את ההצגה בבית.
לחצו על התמונה
פרק עשירי:
הברות מילים וסיפור
בפגישה העשירית ביום שני
י"א
בטבת עשרים וארבעה בדצמבר אלפיים ושתים עשרה,
שחקנו במסירות של כדור
ועם הכדור גם מסרנו הודעה מילד לחברו. מסרנו את
השם שלנו. היו ילדים שאמרו את שמם בקול והיו מי שהיו
נבוכים וקולם היה
חלש. החלפנו משחק ושחקנו בהשמעת קול תוך כדי תנועה של קרטה. רצינו לבטא
את האות ה'
ברור לא כמו האות א'. כל אחד יכול להבדיל בין ה' לבין -
א' . צריך להתאמן!
מכאן
עברנו למשחק הברות ומילים. שי אמר התחלה של מילה, הברה, והילדים השלימו
למילה שלמה. גם הילדים שחקו ביניהם.
ועוד
תרגיל, למשל תומר אמר בקול מילה "סירה" והילדים אמרו בלחש מילת המשך
"שטה" . ניסנו לשלוט בעוצמות הקול. לדבר בקול רם או בלחש. וגם לחבר
מילה לעוד מילה.
במשחק הזה
שחר רצתה לומר "מראה" אבל יצא לה "מרה" שהיא משהו אחר לחלוטין. אחרי
כמה ניסיונות הצלחנו
לומר "מראה" עם א'!
אחר כך שי
ומוטי הדגימו אלתור של ספור ממילים שהם החליפו ביניהם בלי להתכונן.
פשוט הם המציאו על המקום. בשלב זה היה קשה לילדים לחבר סיפור שלם אז הם
חברו משפטים קצרים.
בסוף
הפגישה גם הילדים חברו סיפור קבוצתי עם קצת עזרה משי ומוטי.
לחצו על התמונה
פרק
אחדעשר:
תחנת שידור בגן
בפגישה האחת עשרה ביום שני
י"ח
בטבת שלושים ואחד בדצמבר אלפיים ושתים עשרה,
התקבלו הילדים בשיר פתיחה חדש המזמין אותם להצטרף לפעילות בגן. וגם הם
ראו משהו חדש שלא ראו קודם לכן. זה היה הרדיו שאתם רואים בתמונה. מוטי
בנה אותו על פי דגם של מקלט רדיו ישן מאד.
זו תהיה תחנת השידור שלנו בגן עם מיקרופון ורמקול.
שי התיישב מאחורי הרדיו
ושחק את "האיש הקטן ברדיו". הוא קרא את שמות הילדים והילדים ענו לו
במיקרופון השני.
לחצו על התמונה
אחר כך שידר שי לילדים רמזים על חיה אחת והילדים
ניסו לנחש מי היא. הוא הכניס לגן כלוב ובו החיה. הילדים למדו לומר את
שמה וגם ליטפו אותה. הם שאלו שאלות והעירו הערות ושי סיפר הרבה פרטים
על החיה המעניינת הזאת.
לחצו על התמונה
אחרי הפסקת האוכל, קבלו הילדים תמונות של חיות
משונות.
הם
התבקשו להמציא להן סיפור, שם מקום ואופי. ואחר
כך לספר על כך ברדיו למיקרופון. הילדים אהבו לשחק עם המיקרופון אך הקשר
אל מערכת ההגברה עדיין לא היה ברור להם. החשיבות של מיקום המיקרופון
קרוב לפה והגברת עוצמת הדיבור כדי שקולך ישמע ברמקול.
מתיאורי החיה הדמיונית עברו כמה ילדים לספר גם
ספור אישי קצר. ואחר כך באו ההורים. לראשונה התוודענו לשיר הסיום של
הפעילות. חשבנו שאולי כדאי ללמד את הילדים לשיר אותו כך שכולם ישירו
אותו ביחד בסוף היום לפני לכתם הביתה.
לחצו על התמונה
פרק
שלושה עשר:
חיות דמיוניות ואורחים
הפגישה השתים עשרה לא תועדה. היום
הגענו לפגישה השלוש עשרה האחרונה שלנו בסדרת
המפגשים. התאריך, יום שני
ג'
בשבט תשע"ג, ארבעה עשר בינואר אלפים ושלוש עשרה.
הילדים קבלו מתנה מיקרופון צעצוע וקבלו משימה,
לתאר חיות דמיוניות. מה שמן, מה הן עושות, אוכלות, איפה הן גרות, וכל
מה שעולה בדמיון.
בפגישה הזאת הגיעו אלינו
אורחים, ילדי הגן השני. הם שמעו את השידורים שלנו על חיות דמיוניות וגם
השתתפו באופן פעיל. אחר כך הם ארחו אותנו בגן שלהם ולימדו אותנו שיר
בשפת הסימנים שהחרשים נעזרים בה. בסוף חילק שי תעודות למשתתפים בנוכחות
ההורים,
ואורנה סיכמה וברכה.
לחצו על התמונה
תגובות אפשר לשלוח ל -
radio@mail.huji.ac.il
תסריט והפקה רדיו מולטימדיה מוטי ברכאן
 |