ציון מושאילוב

סיפור של קבלה והשלמה:

אחד הדברים היותר חכמים שעשיתי בחיי היה להגיש מועמדות לקרן אייס"ף, לשמחתי הרבה קיבלו אותי בתור מלגאי בקרן. מלבד ההטבות הכספיות שהקרן העניקה לי וידע במגוון רחב של תחומים שקשורים בחברה, בחינוך והכלכלה במדינה. במתכוון או שלא במתכוון היא העניקה לי דבר אחר, קבלה של מי שאני. באחד מהמפגשים מנהלת התכנית העבירה דף שבו היינו צריכים להשתבץ בתאריך שמתאים לנו. "במה פתוחה" קוראים לפורמט הזה, עשרים דקות של הרצאה על כל נושא שעולה לראש. העבירו לי את הדף וישר רשמתי HDAD. לא ידעתי שהשתבצתי על תאריך יום לאחר בחינה. כיאה לסטודנט עם הפרעת קשב וריכוז דחיתי את זה לרגע האחרון. זרקתי בלמידה למבחן שהיה לי יום קודם ב-"חופש וחופש" והציון היה בהתאם, קיבלתי את הציון הכי נמוך שהיה לי אי פעם באקדמיה, לשמחתי במועד ב' קיבלתי את המאה השלישי של באקדמיה.

בחיפוש מקורות להרצאה התייעצתי עם מנהלת היחידה לסטודנטים עם לקויות למידה. בהמלצתה קראתי שלושה ספרים של החוקרים הטובים ביותר בתחום. הכנתי מצגת די מושקעת, צבעונית ויפה עם הרבה תמונות. לימדו אותי בקורס משצי"ם שעשיתי בסוף כיתה ט' שתמיד צריך לעורר את מי שנמצא בקהל באמצעות שאלה וכך עשיתי. בשקופית הראשונה היו תמונות רבות  של  מפורסמים שכולם סובלים מאותה בעיה כמוני, ושאלתי את החברה מה המשותף לכולם, כמובן שכולם ידעו. לאחר מכן, הצגתי את השכיחות של התופעה והגברים בקהל התבאסו, המחקרים מתארים שגברים סובלים יותר מנשים מהפרעת קשב וריכוז. חלק מהמחקרים מדברים על יחס של 1-4 וחלק של 1-9. המשכתי בהצגת הדרכים להתמודד עם ההפרעה - מטכנולוגיות מסייעות, אומנויות לחימה, הקניית מיומנויות למידה וטיפול תרופתי. בנוגע לטיפול התרופתי, ריטלין קונצרטה ושאר הנגזרות לא הסתרתי את הדעות שלי. ושיתפתי בחוויה שלי שתמיד התביישתי בבעיית הקשב והריכוז שיש לי ועד שהגעתי לאקדמיה סירבתי לטיפול תרופתי. הסברתי שבחיים הם לא יבינו כמה זה קשה. כמה זה קשה שהעתיד האקדמי שלך, תלוי בכדור שעושה יותר רע מאשר טוב. תופעות הלוואי רעות, הריטלין מבטל אישיות ועושה את האדם הכי שמח ומאושר בעולם לאפתי וקר, הפיצוצים בראש, כאבי הבטן, חוסר התיאבון, השרירים כואבים, גלי החום, הקושי להירדם והגרוע מכל, תחושת הריקנות כשנגמרת השפעתו.

באותו הבוקר התהפכה לי הבטן, חשבתי לעצמי מה יחשבו עליי. בהתחלה התרגשתי ובקול רועד הסברתי כמה ההפרעה הזאת היא לפעמים ברכה ולפעמים קללה, וכמה שהחברה לא מבינה אנשים עם הפרעת קשב וריכוז מוסיפה חטא על פשע וישר מקטלגת אותם כטיפשים, לקראת סוף ההרצאה הצגתי מספר היבטים חיובים על אנשים עם הפרעת קשב וריכוז, על כמה המוח שלהם פעיל יותר חד וחריף מהממוצע בחברה, על זה שבלתי אפשרי עבורם להפסיק משימה באמצע, על זה שהם מאוד אינטואיטיביים, רגישים לזולת, שהם תמיד חושבים מחוץ לקופסה ומוצאים פתרונות יצירתיים והכי חשוב הם עושים הכול בתשוקה - החברה פתאום צחקו, אמרתי להם שהם לא הבינו אותי נכון זה לא קשור למין אלא לאופי האנשים, כשהם לוקחים על עצמם משימה הם מבצעים אותה על הצד הטוב ביותר ועושים אותה מכל הלב.

את הדקות האחרונות של ההרצאה שמרתי לשני דברים. הדבר הראשון, זה ניסיוני האישי עם ביטוח לאומי. במהלך שנה א' שמעתי על כך שסטודנטים וסטודנטיות שסובלים מבעיית קשב וריכוז זכאים לסל שיקום מביטוח לאומי, לאחר שסיימתי את הפרוצדורה המייאשת והמייגעת של ביטוח לאומי והכירו בי כנכה על בסיסה, יצרנו אני ומנהל היחידה לשוויון הזדמנויות הקודם, טופס שמתאר את הפרוצדורה והתנאים  לזכאות לסל שיקום, לצערי עדיין לא הפצנו את זה עקב החשש מהסתבכות עם היחידה ללקויות למידה.

הדבר השני, הוא היחס של החברה אלינו. לא הסתרתי את מה שאני חושב, עם כל הקשיים של הפרעת קשב וריכוז ותופעות הלוואי של הריטלין אני מתמודד בדרך שלי, ריצות ואימונים מפיגים מתח ומשחררים לרוב זה עובד די בהצלחה. עם מה שאני לא מתמודד ואת האמת קצת מתעצבן מזה, אני מאמין שעוד רבים שסובלים מהפרעת קשב וריכוז זה התגובות של הסביבה, הקיטלוג שמופעל בצורה כמעט אוטומטית וההכנסה שלנו תחת התבנית של טיפשים גם של החברים והחברות הקרובים ביותר ויותר גרוע של מורים ומורות זה חטא, יש בנו כל כך הרבה דברים מעבר ואנחנו הרבה דברים אבל ממש לא טיפשים!

השארתי שתי דקות לשאלות, היו המון כאלו בסופו של דבר חרגתי בחמש דקות מהזמן שהקציבו לי מרוב שהיו כ"כ הרבה שאלות. התגובות היו סבבה, אפילו טובות, אחד הרכזים טען שזאת המצגת הכי מושקעת שהוא ראה על קשב וריכוז. חברים וחברות מאייס"ף שלא הספיקו לשאול באו בהפסקת אוכל, חלק בשביל עצמם וחלק בשביל משפחה וחברים. הגעתי לבית והמייל היה עמוס בשאלות מהחברה לכולן עניתי. אחת מהסטודנטיות שהייתה חולה באותו מפגש שמעה שהיה מעניין וביקשה הרצאה פרטית, כמובן שהסכמתי. שיצאתי מהמפגש הייתי שמח, הרגשתי שירדה לי אבן מהלב. אחרי הרבה שנים שסירבתי לדבר עליה, הסתרתי, אפשר להגיד אפילו הדחקתי השלמתי עם זה שאני סובל מבעיית קשב וריכוז מאז, היא נהפכה לברכה.

היום, שאני מנסה להבין מה הוביל לתוצאה שהפרעת הקשב שלי היא כבר לא בעיה, לא עולה לי במחשבה שום סיבה אחרת מלבד אותה "במה פתוחה" באייס"ף. לאחר הרבה שנים שסירבתי לדבר עליה, הסתרתי ואפילו הדחקתי - השלמתי, קיבלתי ואימצתי אותה בידיים פתוחות לא כהפרעה, כברכה.