גילי קנלבאום, תלמידת שנה ג' בחוג לתקשורת
ועיתונאות ובתכנית "אמירים".
בחרתי בנושא העבודה, שינוי ושימור בזיכרון
מלחמת ויאטנם בקולנוע ההוליוודי, כיוון שנושא זה משלב שני נושאים שאני לומדת השנה
(קורס אחד, בתקשורת, על מלחמת ויאטנם בקולנוע; קורס שני, בתכנית "אמירים",
על זיכרון חברתי). כך, אני יכולה להשתמש בידע שצברתי בשני הקורסים ולתפוס שתי
ציפורים במכהאחת.
במהלך עבודתי, לא נתקלתי בקשיים מיוחדים.
להפך, החומר בנושא מצוי בשפע וכתוב באופן קריא ומעניין. אם כבר, הקושי היחיד היה
סינון כמויות החומר העצומות שמצאתי וקראתי, וצמצומן לכדי עבודה בת כ- 30 עמודים.
ßמונחים קשים המוזכרים בעבודה:
1.
סרטים "אפיים" – סרט אפי הוא סרט שדומה, מבחינת
סיפור העלילה, עיצוב הדמויות, אופן הצילום וכדומה, לסוגה הספרותית המכונה
"אפוס". האפוס מוגדר במילון אוקספורד כפואמה ארוכה, הכתובה בשפה גבוהה
ומתארת את מעלליו של גיבור אגדי או מסורתי (לדוגמא: האודיסיאה). עם זאת, נהוג ליחס
את המושג "אפוס" או לתאר כ"אפיות" גם יצירות שאינן עונות על
כל הקריטריונים הללו, ומצטיינות יותר בדמיונן הכללי אליהן, בעיקר מבחינת רוחב
היריעה אותה מכסה העלילה (למשל: שר הטבעות, הספר או הסרט).
2.
ניהיליזם – דוקטרינה הקובעת כי כל הערכים הם נטולי ביסוס, אין טוב
ואין רע, אין מוסר. בעבודתי, אני מייחסת את שם התואר "ניהילסטי",
ע"פ הגדרתו של החוקר רוברט פאלמר (Palmer, 1997), לסרטים המציגים את מלחמת ויאטנם כאתר התפרקות כל הערכים, שלא
ניתן לקבוע בו עוד איזו פעולה היא מוסרית ואיזו איננה מוסרית.
3.
ספקטקל קולנועי – מונח זה מתייחס לסרטים המציגים בפני צופיהם חיזיון
מרהיב. חיזיון זה, המוצג בדרך של שימוש רב עוצמה בתאורה, אפקטים מיוחדים, תפאורה,
מוזיקה, פסקול וכדומה, מכתיב אופן צפייה מעורב ובלתי ביקורתי של הצופים (למשל:
ארמגדון, עשרת הדיברות וכו').