תאיר - טיוטת תסכית ראשונה לרדיו.

בהקלטה נוספו רעיונות באלתור למשל משפטים באנגלית. עוד מוסיקה ואפקטים נוספו אחר כך תוך כדי עריכה.

הנחת יסוד: אי יכולת לעמוד בקצב ודאגה רבה עלולים לשלוח אותך לעולם ההזיות.

תאיר

מספר: תאיר שוב לא נרדמה. היא שכבה במיטה, בחדר החשוך שלה, מדי פעם התהפכה לצד השני וסידרה את הכרית בהתאם. השעה הייתה 1:30 בלילה, והיא ניסתה להזכיר לעצמה שמחר מחכה לה בוקר חשוב בעבודה, ומצאה את עצמה קופצת מדאגה לדאגה.

תאיר, חושבת לעצמה: דבר ראשון על הבוקר אני צריכה לעשות את השיחה הזאת לפרוייקט הראשון. ואני צריכה להסביר לערן הבוס על הרעיון החדש, שהוא בטח לא יאהב. ואסף הזה אף פעם לא חוזר אלי כשאני צריכה, ואני צריכה אותו, מה יהיה עם הכל?

מספר: תאיר הבינה שהשינה רק מתרחקת ממנה, ושלחה יד לפלאפון שלה. האור הבוהק שלו האיר את החדר החשוך, והיא גללה בין כמה שאלוני באזפיד.

קריין, טון של קריין פרסומות: "תכנני ארוחה במסעדה טורקית ונגלה לך איזו דמות את מ'הכי גרועים שיש!'".

אולי זה יקרה לך. קוביות מזל. את נמסה אל החיים שממול. אולי זה יקרה לך שיקרה לך. החיים שממול החיים שממול.

תאיר: הוו, מגניב. אני לא מכירה את רוב המנות האלה. תכף נראה... יש, אני לינדזי! לינדזי היא תמיד חברה כזאת טובה. היא הייתה שם בשביל גרטשן אחרי שג'ים היה אידיוט והעיז להיפרד ממנה, והיא הדמות הכי מצחיקה בסדרה המעולה הזאת.

מספר: תאיר שמחה ועברה לשאלון הבא. סביב 3:00 לפנות בוקר, אחרי חמישה סרטוני איפור על מסיכות חימר, פרק של "הכי גרועים שיש", ועוד שאלון אחד

קריינית: עצבי אאוטפיט קייצי ונגלה לך איזה עוגייה את,

מספר: היא הרגישה את השינה מתקרבת.

צליל של שעון מעורר

מספר: תאיר התעוררה לבסוף לתוך עוד בוקר עייף. לא היה לה שום רצון או כוח לקום מהמיטה, אבל היו כל כך הרבה דברים שהייתה צריכה לסיים היום בעבודה. היא עבדה במשרד נדל"ן, שבאופן אירוני היה ממוקם בבניין המכוער ביותר בפתח תקווה. היא רק נכנסה למשרד, וערן הבוס החדש זינק עליה.

ערן: "תאיר! ראית את המייל? את שולחת לי מה שצריך?"

תאיר: כן, כן.

מספר: תאיר הרגישה את דפיקות הלב המהירות הרגילות, ומיהרה להתיישב בכיסא שלה.

תאיר: מעניין מה גרטשן הייתה עונה לערן.

גרטשן: אני לא הייתי שותקת כמוך...

מספר: היא בטח לא שותקת כמוה. היא התחילה לעבוד, ולא קמה מהכיסא שלה במשך שעות. טלי, שעובדת מאחוריה, דיברה על פעילות מיוחדת ליום הולדת של אחותה, ותאיר חשבה על הפרק האחרון שראתה אתמול לפני השינה, בו ג'ים מפתיע את גרטשן עם פעילות "חפש את המטמון". היא רק חיכתה שהיום הזה ייגמר.

צליל של שעון מעורר

תאיר, טון עייף: אוף.... טוב. אולי היום יהיה קצת יותר טוב.

מספר: תאיר נכנסה למשרד, והספיקה להתיישב בשולחן שלה ולהדליק את המחשב לפני שאסף רץ אליה עם המשימה הראשונה שלו. אחרי שהוא התרחק מספיק, היא נאנחה, וגרטשן הסתובבה אליה מהשולחן שמאחוריה, גלגלה עיניים, ואמרה:

גרטשן: "הם אף פעם לא יירגעו פה, נכון?"

תאיר: מה. מה למען השם קורה פה. גרטשן? בפתח תקווה?! מה?

מספר: תאיר לא הייתה בטוחה מה קורה מולה. אבל היא הסתכלה על גרטשן שוב, ואז חייכה ואמרה:

תאיר: "לגמרי גרטשן. אני שונאת את הלחץ הזה. שום דבר לא יקרה אם המשימות יקחו טיפה יותר זמן".

גרטשן, מחייכת אל תאיר בהבנה: "בדיוק. ג'ים מגיע לאסוף אותי היום קצת מוקדם מהרגיל, אני מקווה שאף אחד מהבוסים פה לא ישים לב לזה".

מספר: כשהשתיים סיימו לדבר ותאיר חזרה לעבודה, היא שמה לב שטלי ואסף מסתכלים עליה ומתלחששים. הם מדברים על זה שהיא עדיין לא סיימה את המשימה שהוא נתן לה? היא קיוותה שלא זה העניין, ודפיקות הלב החזקות חזרו לבקר אותה.

תאיר : מה הם מסתכלים?! שלא סיימתי את המשימה?!

מספר: תאיר הלכה לישון באותו ערב כרגיל, וכרגיל הצליחה להירדם רק לאחר שעה של בהייה במסך הפלאפון שלה. בחלום שלה היא הייתה כל העוגיות

עוגייה: הוו, תאכלי אותי, תאכלי אותי!

מספר: וכל מני מנות עוף חריפות התעופפו אל ומתוך הפנים של גרטשן, ששטפה מפניה מסיכות חימר.

תרנגול: קוקורו, קוקורו, קוקורו!!!!

מספר: אסף מהעבודה פנה אליה, אבל היה בתוך הגוף של ג'ימי, ששוב רצה להיפרד מגרטשן, ופתאום הפך לבוס שלה שפיטר אותה, בגלל מסיכות החימר.

אסף: אמ... תאיר.... כן.... המטלה... לא.... לא!

ערן: מה לא? מה לא? ביקשתי מטלה, לא מסכה, למען השם!

מספר: הכל התערבל בתוך שינה טרופה, ממנה התעוררה כמה פעמים בדאגה שפספסה את השעון המעורר שלה, כל פעם כדי לגלות שהבוקר עדיין לא הגיע.

צליל של שעון מעורר

נכנסת המנגינה של החיים שממול

תאיר: ממ.... סוף סוף. איזה בוקר נעים. כמה שמש יש פה בלוס אנג'לס. איזה כיף! הייתי צריכה רק להתמסר למה שידעתי כל הזמן שהוא נכון עבורי. לא עוד משרד מגעיל בעיר מגעילה. לא עוד לחץ. לא עוד לחץ! אני לא צריכה את החיים ההם, לא משנה כמה אמיתיים הם. אני צריכה את מה שבראתי פה בשבילי.

מספר:  תאיר הייתה נינוחה מבדרך כלל. היא גם הרגישה ערנית, ומוכנה ליום שלפנייה. היא יצאה מביתה, אל הרחובות שטופי השמש של לוס אנג'לס. הפלאפון שלה לא צלצל, ואף אחד לא הלחיץ אותה לבצע עוד ועוד משימות. היא נכנסה אל המשרד של גרטשן, אמרה לה בוקר טוב, ושמחה לראות שגם לינדזי חברתן הטובה הגיעה לשם הבוקר.

תאיר : בוקר טוב!

 היא הביטה מחוץ למשרד החדש שלה על העיר שטופת השמש, ולא זכרה מתי לאחרונה הרגישה כל כך הרבה נחת ורוגע. עד הזמן שג'ים בא לקחת אותן לארוחת צהריים, היא ידעה שהיא בחרה באופציה הטובה ביותר בשבילה.

תאיר: אין יותר מהעולם הישן ההוא, ה"אמיתי". כל מה שאני צריכה במקומו, הדבר היחיד שאני צריכה, הוא העולם שלי, הבדיוני, של גרטשן וג'ימי.

מתוך שירו של ברי סחרוב:"... ואת נמסה אל החיים שממול, אולי זה יקרה לך..."