בנימין: אני לא כל כך יודע מה אני מרגיש בזמן האחרון, אני חושב עלינו הרבה, הכל מבלבל אותי.. את.. באמת מגיע לך יותר טוב ממני. כל הקשיים שלי, כל הבעיות שלי, הכל על הכתפיים שלך את סוחבת. אני לא יכול לראות את זה יותר ואני יודע שאני גם לא יכול לקחת את זה ממך. לא מגיע לך בן אדם כמוני, אני חסר שאיפות, אני ריק. כמה שנים בזבזת על הקשר הזה? על לנסות לתקן אותי? על לנסות לעשות ממני מישהו שאני בחיים לא אהיה. מגיע לך לחיות חיים אחרים. את יותר חזקה מזה, את יותר גדולה מזה.

אז אני פשוט הולך. כך. אני קם והולך וזה בשבילך. כי את לא תלכי. יום אחד כשתסתכלי אחורה תביני שעשיתי את זה בשבילך. את לא צריכה אפס \ אדם קטן כמוני, את צריכה להגשים את החלומות שלך ולגדול ואני עוצר אותך. אולי אני אשתנה אבל זה ייקח זמן ואני מרגיש שגזלתי לך מספיק, אז אל תחכי לי, טוב? אני אוהב אותך, אבל אני הולך.

(נניח זה מכתב שהיא מצאה על שידת השולחן כשנכנסה לבית ושומעים את זה בקולו)

נדיה: הוא לקח הכל, אפילו את התמונה של הכלב הוריד מהשידה. המציאות החדשה הזו שהוא כפה עליי החלה לחלחל. אני לבד. ארבע קירות מלאי זיכרונות ואני שם, קרועה לחתיכות על רצפת הבית מנסה לחשב מסלול מחדש. לפעמים החיים פשוט קורים. ככה פתאום. אבל אולי הוא צודק. אחרי כל כך הרבה שנים שאני תקועה שוב הצלחתי לנשום, לזוז. הרי אבא תמיד אמר לי שבשעת משבר או שאתה שוקע או שאתה מתרומם, ואני? אני אף פעם לא הייתי ספינה ששוקעת. סחבתי כל כך הרבה מטענים איתו, כל כך הרבה תיקים שלא היו שייכים לי אפילו. אז זה לקח זמן. לקח זמן להוציא אותו מחיי.

חברים היו מתקשרים. הרבה. הוצאתי 2,000 שקל על ארוחות צהריים באותו השבוע. קבעתי פגישות עם כל כך הרבה אנשים שקיבלו אותי חזרה אחרי כל השנים שבהם נעלמתי. כמה חיבוקים וחיוכים ותמיכה. לא זכרתי שיש לי כל כך הרבה אנשים \ חברים שאוהבים אותי. הם גרמו לי להבין משהו. עברתי משהו וזה בסדר. ובגלל שאני לא ספינה ששוקעת אני צריכה לעלות לסיפון ולהפליג. ככה שחררתי את העוגן. ביחד איתו זרקתי החוצה עוד כמה מטענים שהורידו אותי.

תחילה היה הרבה ריק. גיליתי את עצמי מחדש דרך כל אותם הדברים שלא הצלחתי ליישם כשהייתי איתו, לא בגללו, בגללי. כנראה ככה זה כשאתה מתאהב בבן אדם שהוא לא נכון לך. אחרי תקופה הבנתי שהוא צדק. למה דחיתי את עצמי בכל פעם שהייתה לי הזדמנות לפרוח? ממתי אני במקום האחרון בסדר העדיפויות שלי?

בוקר אחרי קמתי ושטפתי פנים. מברשת שיניים אחת. אחרי שבוע עזבתי את הדירה. מצאתי חדר קטן בצד הדרומי של העיר שהיה בדיוק כל מה שהייתי צריכה. "בייסיק". מכרתי את הרהיטים, הכורסא שלך, עכשיו יש רק שלי. הדירה החדשה איפשרה לי גם להעיף את כל הג'אנק מהמקרר. אין סוכר בבית וגם לא נשנושים. אין בייגלה ב2 בלילה יותר. במהלך השנים איתך העלתי לפחות 10 קילו. די.

בהתחלה סתם רציתי להשיל מתוכי את כל המשקל העודף הזה. הרגשתי שאני מכוסה בקליפות שלך ושאתה הולך איתי לכל מקום. כמה כבדה בחוץ ככה כבדה מבפנים. לאט לאט התרגלתי והפסקתי לגמרי עם השטויות שאכלתי.

ואז חזרתי לחיות. הרגשתי את הגוף שלי צומח, הרגשתי איך הוא אומר לי תודה.  אחרי שנים של הזנחה הרגשתי שאני חוזרת לעצמי. קודם חזרתי לריצות. התחלתי מ2 ק''מ  בקלות. לקחתי את עצמי בידיים. הגיע הזמן. חזרתי לבישול בריא. 4 ארוחות מסודרות בכל יום. מתכונים חדשים מהאינטרנט, נכנסתי להרבה קבוצות פייסבוק.

גלעד המאמן כושר שגר קומה מתחתיי הפך לחבר הכי טוב שלי. הכנתי לי קופסאות אוכל למשרד.  נחשפתי לעולם חדש שהיה זמן רב מתחת לאף שלי, מצחיק איך פעמים רבות הדברים הטובים בחיינו תמיד היו שם וכל מה שנותר לעשות הוא לקחת אותם. הבנתי שאין אצלי בלתי אפשרי וכל מטרה היא ברת השגה. הוא גרם לי לראות את הכוחות שיש בי, לשנות, להתמיד, והכי חשוב – להנות מהדרך ומהתהליך שאני עוברת. בסופו של דבר, מה שמאתגר אותנו משנה אותנו. לאט לאט התחלתי להיות השראה עבור הסביבה שלי. הורדתי את ה10 קג המיותרים שלו שטעפו אותי ועוד 5. התחלתי להרים משקלים כבדים יותר ויותר.

מה היה בו שהיא נקשרה אליו ולא יכלה להפרד?

מה בדיוק הייתה העבודה שלה?

תארי את דמותו של גלעד

אדם בעל אופי חזק יכול להרים את עצמו ממשבר ולהמשיך את חייו