"מרדכי"

אני קצת מפחד. נראה כאילו יש פה הרבה משמעת. יש פה הרבה ילדים בחדר, כולם נראים כל כך שונה, אולי קצת מוזרים אפילו. יש פה גם ריח מוזר.

בדרך כשנסענו לפה ראינו הרבה פרות, ואנשים שחולבים אותן. מעניין מה עושים האנשים פה. מעניין איך נראים החיים שלהם. לא נעים לי כאן. בא לי לחזור הביתה.  אמא אמרה שיהיה בסדר, ושהם יבואו לבקר אותי. אני מאמין לה. אבל מה אני אעשה עד שהם יבואו? מי יעזור לי אם אצטרך עזרה? ואם אפחד בלילה, למי אני אלך? אם מישהו יציק לי, למי אני אפנה?

אולי אני פה כי לא התנהגתי יפה. באמת התנהגתי כמו ילד שובב. אולי לא הייתי בסדר כשחזרתי כל הזמן עם מכנסיים קרועים הביתה. אולי לא הייתי בסדר כשהייתי חוזר מלוכלך מרוב משחקים. אולי לאמא נמאס לקרצף לי את המכנסיים כל הזמן, ובגלל זה אני פה? היא כל הזמן אמרה שאני צריך להיות כמו דוד. דוד אף פעם לא חוזר עם מכנסיים קרועים או מלוכלכים הביתה, הוא גם תמיד מקבל ציונים גבוהים, תמיד הוא יושב ולומד. אולי הייתי צריך להשקיע יותר בלימודים? הוא אחי הגדול, ולא סתם משווים בינינו. אולי אני אבקש שיתקשרו לאמא ויגידו לה שאני מבטיח להיות ילד טוב מעכשיו? אולי זה יגרום לה לחזור לפה ולקחת אותי הביתה? אולי זה יראה כמו סימן חולשה בעיני הילדים האחרים, ואסור לי להיות חלש. אני לא רוצה שיציקו לי, אבל אני כל כך רוצה לחזור הביתה. למרות המצב הקשה ושרוב הזמן אני רעב, אני רוצה את אמא שלי. אני יודע שהיא אוהבת אותי גם. אני רוצה להראות לה שאני ילד טוב, שמעכשיו אני אתנהג אחרת, שהפעם אני מבין באמת. זה שונה מכל שאר הפעמים. הפעם אני מתכוון על אמת. אני אשב ללמוד, אני אעשה מה שצריך, אני פשוט לא רוצה להיות פה. המנהל פה נראה לי מפחיד. אני כבר מתגעגע לאחים שלי. מתי הם יבואו לבקר? מתי אני אבוא לבקר? אולי באחת הפעמים שאבוא לביקור אוכל פשוט להישאר בבית? אולי יש דרך לברוח מפה? לקח לנו כל כך הרבה זמן להגיע, אבל אולי אני כן אצליח לנסוע את זה לבד, אני אנסה להסתדר.

מתחיל להחשיך ואני כבר ממש מפחד. בטח עוד מעט יהיה זמן של מקלחות. יהיה מי שיעזור לי? אני רוצה לשאול מישהו, אבל נראה שכל הילדים כבר מכירים את השגרה פה ואת דרך ההתנהגות, אני לא רוצה שיחשבו שאני מוזר, או חדש שלא יודע כלום. מעניין אם יש מבוגר איתנו במקלחות שעוזר לנו. מעניין אם יש מישהו שמשכיב אותנו לישון, אולי זה דר' לווינשטיין. הוא כזה מפחיד, הוא היה ממש מפחיד בארוחת הערב. אכלתי הכל למרות שלא רציתי. פחדתי שהוא באמת יעניש את כל מי שלא גומר מהצלחת, כמו שהוא אומר. אני לא יודע איך אצליח להתמודד עם הארוחות פה, האוכל לא טעים לי, ומי שלא אוכל מקבל עונש.

מחר יהיה הבוקר הראשון שלי פה. מעניין איך הלימודים פה. אני מקווה שאצליח להיות ילד טוב, לא כמו שהייתי בבית. אולי אם אהיה ילד טוב אז יחליטו שאפשר שאני אחזור הביתה? אולי אם יגידו לאמא שאני ילד ממש ממש טוב אז היא תרצה שאני אחזור הביתה. מעכשיו אני אהיה הילד הכי טוב שאני יכול. מחר בבוקר אקום לפני כולם, אוכל את כל האוכל בארוחת הבוקר ואתנהג יפה בכיתה. אני אהיה הילד הכי טוב שיש. יותר מדוד, יותר מכולם. כל המורים ירצו ילד כמוני. גם דר' לווינשטיין יתלהב ממני. אחרי שהם יגידו את זה לאמא, אני אחזור הביתה. אני אשן שוב בבית. זה בין הלילות האחרונים שלי פה למרות שזה הלילה הראשון. עוד מעט אני אחזור הביתה, ממש עוד מעט.

הוא מתגעגע לאמא ולבית ויש לו גם רגשות אשמה שהרחיקו אותו. הוא רוצה לחזור ולדבר אתה להבטיח לה שיהיה בסדר. זאת סיבה. מה יכולה להיות תוצאה? 

אני ראיתי את זה כ- 

הוא מועבר למוסד ילדים  (סיבה)

הוא מרגיש רגשות אשם וגעגוע (תוצאה) 

ההרחקה מהבית גורמת לצער געגועים וחרטה

הצעת פתיחה לראיון מאולתר:

מראיין (מדריך העובד במוסד) :  אני מבין שקשה לך פה. זה לא קל בהתחלה.  יש כאן הרבה ילדים כמוך . בסוף כולם מסתדרים מוצאים חברים. לומדים להיות עצמאיים. תדבר אתי גלויות מה מעיק עליך?...

הילד מרדכי: אני לא חשבתי שישלחו אותי למוסד. אמא אמרה לי אבל לא האמנתי חשבתי שהיא סתם...

לפעמים המציאות דמיונית יותר מהסיפור. במהלך הריאיון מה שנשמע מצוץ מהאצבע ולא משכנע מתברר כעובדה שהתרחשה המציאות.