2_7_2

אחר כך הזליפה גיל ריח תפוח על הפרחים שהילדים יצרו. ריח נעים. ריחות מעבירים לנו מידע  ריח נעים גורם לנו הרגשה טובה ומושך אותנו להתקרב.  אם זה מאכל שאמא הכינה הריח עושה לנו חשק לאכול. וכמובן גם ההיפך מזה. אם הריח לא נעים אנחנו רוצים להתרחק. ריח גם יכול להזהיר אותנו מפני סכנה. חשוב מאד לזכור שלא כל מה שמריח טוב ראוי לאכילה. אגב גם הטעם מעביר לנו מידע על מזון טעים או דוחה והוא עוזר לנו להחליט אם נאכל או לא.

לסיום הגישה לי  ססיל פרח אחד ואחר כך שנים. אמרתי לה שנֵי פרחים כי זה בלשון זכר. פרח אחד שני פרחים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה, אחד עשר, שנים עשר, שלושה עשר, ארבעה עשר, חמישה עשר, שישה עשר, שבעה עשר, שמונה עשר, תשעה עשר, עשרים. בלשון זכר.  יש לנו סדר בשפה. יש זכר ויש נקבה ואנחנו רוצים להבדיל ביניהם כי שניהם מיוחדים ואנחנו לא רוצים לטשטש את המיוחד שבשניהם. שפה יכולה להיות כמו פרח יפה וריחני אבל אם משבשים אותה היא עלולה להפוך לצורמת ולא מובנת ואז אין תקשורת ואין סדר ואין הבנה וזה כבר תוהו ובוהו. באלאגן. לכן דיבור ברור חשוב מאד לתקשור !