|
שיר האהבה של ג'יי אלפרד פְּרוּפְרוֹק מאת. ת.ס אליוט https://www.poetryfoundation.org/poetrymagazine/poems/44212/the-love-song-of-j-alfred-prufrock אפיגרף. דנטה אליגיירי. מתוך התופת.
S’io credesse che mia risposta fosse
אפיגרף, תרגום:
לו האמנתי שתשובתי היא לנפש שאולי תחזור אי פעם לעולם לשון האש הזאת הייתה בוודאי שותקת אך מאחר שאיש לא חזר מהתהום אם אכן אמת שמעתי אענה לך בלי בושה.
השיר:
בוא אם כן ונלך אתה ואני, שניים כשהערב נמרח על פני השמיים כחולה שהורדם לניתוח על שולחן נעבור ברחובות העזובים למחצה מפלט המלמולים מעבר למחיצה במלונות זולים של לילה חסרי מנוחה במסעדות זרועות קש וקליפות צדפה מעוכה רחובות על רחובות כמו ויכוח מעיק חתרני ומזיק שיוליכו אותך לשאלה המכריעה... או אל תשאל מהי בקיצור נלך פשוט ונערוך ביקור.
בחדר הנשים באות והולכות על מיכאלאנג'לו משוחחות
הערפל הצהוב שמחכך את גבו בשמשות העשן הצהוב שמחכך את חרטומו בשמשות התלקק בלשונו אל תוך פינות הערב התמהמה על הברכות שנקוו בביוב הניח לפיח הנושר מארובות לנשור על גבו חמק ליד המרפסת וניתר בהפתעה ובראותו שהיה זה ערב אוקטובר רך התכרבל סביב הבית ושקע בשינה
ואמנם יהיה די זמן לעשן הצהוב שגולש לאורך הרחוב ומחכך את גבו בשמשות יהיה די זמן די זמן להכין פנים לפגישות הפנים שתפגוש יהיה זמן להרס ויצירה זמן לכל המלאכות וימי העמל ואיתם גם שאלה שעל הצלחת נותרה זמן לך וזמן גם לי וזמן גם למאה היסוסים ולמאה התגלויות ותיקונים לפני שיוגשו התה והצנים
בחדר הנשים באות והולכות על מיכאלאנג'לו משוחחות
ואמנם יהיה די זמן לתהות. "האם אעז?" ו "האם אעז?" זמן לחזור ולרדת במדרגות עם קרחת קטנה בין השערות (הם יאמרו: "ראו כמה הן דלילות!") במעיל הבוקר וצווארון הדוק בקצוות העניבה שלי והסיכה פשוטות צנועות (הם יאמרו: "אבל כמה שידיו ורגליו רזות!") האם אעז להפריע ליקום? בְּרֶגַע יש זמן להחלטות ותיקונים שיתהפכו בן רגע
הן כבר ידעתי את כולם, ידעתי את כולם ידעתי את הערבים אחרי צהריים ובקרים בכפיות קפה מדדתי את החיים אני מכיר את הצלילים בגְוֹעַ קולם את המוסיקה מחדר אחר אז איך אעז להתיימר?
ואני ידעתי כבר את העיניים, את כולן אני מכיר עיניים המנסחות אותך בתבנית מוגדרת
וכשאני מושטח ומקובע ללא הועיל מתפתל סביב סיכה על הקיר איך אני אמור להתחיל לירוק את בדלי יומי בלי אפשרות אחרת איך אז אעז להתיימר?
והלא כבר הכרתי את הידיים הכרתי את כולן ידיים עם צמידים וידיים חשופות בלי כלום (אבל לאור המנורה מתפזר עליהן שיער בהיר חום) האם זה בושם בשמלה שגרם לי לסטות במילה? ידיים עטופות ברדיד או מונחות על שולחן ואולי כאן עלי להתיימר? אולי כאן להתחיל?
האם אומר, בשעת בין ערביים הלכתי ברחובות צרים וראיתי את העשן העולה ממקטרות של אנשים בודדים בלי מעיל, בחלונות
הייתי צריך להיות צבתות מחוספסות חוצות בחיפזון קרקעית של ים שקט
ואחר הצהריים, הערב, ישן בשלווה באצבעות מרגיעות ארוכות, נרדם...עייף...או מעמיד פנים שרוע כאן על הרצפה בינך לביני. האם אני, אחרי תה ועוגיות מסוכרות אוכל לדחוק את הרגע אל שיברו ולמרות שבכיתי צמתי בכיתי והתפללתי ועל אף שראיתי את ראשי(המקריח מעט) מוגש על מגש אינני נביא- והדבר אינו חשוב ממש ראיתי את הגדול ברגעי דועך וראיתי את השליח הנצחי אוחז במעילי ומגחך ופחדתי
והאם כל זה השתלם, אחרי הכל, אחרי התה, הריבה, הספלים, עם הפורצלן, השיחות שלך ושלי אולי זה היה שווה אם כך, לנפנף את העניין במבט מחויך, לדחוס את היקום לכדור לגלגל אותו אל השאלה המכרעת, לומר: "אני לזרוס, החוזר מן המתים, חזרתי לומר לכולכם, לומר בברור"- אם אחת, שהכר לראשה לא מתאים תאמר: "לא לזה התכוונתי זה לא הספור: ממש לא הספור."
והאם כל זה היה שווה, אחרי הכל, האם כל זה השתלם אחרי שקיעות השמש, חצרות הבתים והרחובות המרוססים, אחרי הספרים, אחרי ספלי התה, השמלות הנגררות לאורך הרצפה ועוד הרבה יותר ממה שנצפה מה שאני מתכוון בדיוק אי אפשר להסביר ולהראות! כמו פנס קסם שהשליך עצבים על מסך בצורות האם כל זה השתלם אם אחת, שצעיף או הכר לראשה לא מתאים תאמר: "לא לזה התכוונתי זה לא הספור: ממש לא הספור." לא! אני לא הנסיך המלט, גם לא אמור להיות אציל מלווה אני, אחד שמתאים לטיפוח שיחה ואווירה מתאימים יועץ לנסיך כמובן, יודע להתבטא נותן כבוד, עוזר בכל תחום מפולפל קפדן ולכל מקרה ערוך שפה גבוהה אבל קצת אטום לפעמים עד כדי גיחוך כמעט לפעמים שוטה
אני מזדקן...אני מזדקן... את מידת מכנסי אצטרך לתקן
האם אחצה את שערי מאחור? ואפרסק, האם אעז לאכול? אלבש מכנסי פלנל לבנים ואצא לטייל על החול שמעתי את בנות הים שרות זו לזו בין הגלים
אני לא חושב שהן ישירו גם לי
ראיתי אותן רוכבות אל הים הפתוח מסרקות את הקצף הלבן המתעופף לאחור והרוח נושבת במים לבן ושחור השתהינו הרבה בחדרי הים ליד בנות ים קלועות אצות חום ואדמדם עד שהעירונו קולות אדם ונטבע.
מבוך ומבוכה בקריאת שיר ה"אהבה" הזה. הזמנה למופע רב דימויים ותמונות מעולמו הרוחני של אליוט. מתמונת הערב כחולה שהורדם על שולחן הניתוח עד שירת בנות הים דרך כתבי הקודש ובימת התיאטרון והשירה. רחובות שוממים מסעדות ובתי מלון זולים. זרם אסוציאציות בערבוביה במונולוג-קולג' של ג'יי אלפרד פרופרוק המתלבט. האם הסצנה שאנחנו מוזמנים אליה מתרחשת תוך הגשת תה ועוגית שבמהלכה יבקש אולי האנטי גיבור את ידה של בחירת ליבו? אם כך למה מתעוררים בו כל הדימויים האלה? לאליוט פתרונים. במבוך מאבד אליוט את יכולתו להסביר את כוונתו. השיר הוא פקעת עצבים המוקרנים על מסך אל הקורא/צופה ההמום המתוודע כאן לראשונה לצורה שונה של שירה ממה שהורגל לה? היבט קומי אירוני על שירי אהבה קונבנציונליים? השאלה המתעוררת כאן היא יותר מהצעת נישואין שאינה מתממשת. זו שאלת השתלבותו של אליוט במציאות סביבו. המסע ה"אודסאי" הזה הוא ניסיון לגלות מה שמעבר למילים, את הכוונה שאין לו אפשרות לבטא אותה. הוא שומע את המוזות, את שירתן אך הן אינן שרות לו וקולות בני אדם מטביעים אותו. על פניו נראה שאליוט מזמין את הקורא למסע פנימי בנפשו בזרם תודעה מדימוי לדימוי. רצף של תמונות בין מציאות לדמיון. ואולי הוא מזמין את עצמו למסע הזה, בינו לבינו בניסיון להבין מדוע אינו יכול להחליט ולהעז לבטא שאלה מכרעת שמעסיקה אותו. אנחנו לא יודעים מהי. אולי כפי שעולה מאחת התמונות זו שאלת הצעת נישואין ואולי בכלל שאלה קיומית של אדם זקן ההולך לאיבוד (הוא כתב את השיר בהיותו בן 22!) אולי זאת שאלת האומן המתמודד עם יצירתו ומזמין אותה למסע גילוי משותף של הנעלם. אליוט מקדים לשיר פסקה מיצירתו של דנטה:
לו האמנתי שתשובתי היא לנפש שאולי תחזור אי פעם לעולם לשון האש הזאת הייתה בוודאי שותקת אך מאחר שאיש לא חזר מהתהום אם אכן אמת שמעתי אענה לך בלי בושה.
נראה שזה טריגר לשיר המורכב שצולל משורה לשורה אל חוויות שקשה לתאר במילים אל מבוך קיומי (קומדיה אלוהית?) שמזמנים לנו הזמן והמוות. מפגש בין מציאות לדמיון בין חיים לחידלון בין כנות להעמדת פנים בין השראה ושירה צלולה כשירת בנות הים לרעש האנושי.
https://en.wikipedia.org/wiki/The_Love_Song_of_J._Alfred_Prufrock
Analysis of Poem: 'The Love Song of J. Alfred Prufrock' by T.S. Eliot https://owlcation.com/humanities/Analysis-of-Poem-The-Love-Song-of-J-Alfred-Prufrock-by-TS-Eliot
T.S. Eliot Reads: The Love Song of J. Alfred Prufrockhttps://www.youtube.com/watch?v=JAO3QTU4PzY
https://www.sparknotes.com/poetry/inferno/section11/
|