פתאום היה ים

(ההדגשות הן קטעים שנגעו בי שזכרתי ואהבתי )

פתאום היה ים באמצע הדרך. אבי עצר את המכונית ואמר: כנרת. בן תשע הייתי, שנה לפני מותו.

" שָׁם " הוא הצביע  וקולו התנגן " עַל חוֹף הַיָּם יֵשׁ דֶּקֶל שְׁפַל צַמֶּרֶת , סְתוּר שֵׂעָר הַדֶּקֶל כְּתִינוֹק שׁוֹבָב"

איפה? שאלתי. הוא שתק רגע.  זה היה לפנים לפני שנים,  אמר לבסוף ולא בניגון.  אבי היה פילולוג אוהב מילים. תמיד הקפיד על לשונו. הוא שלט בשבע שפות ואולי יותר. פילוס הסביר אבי היא מלה ביוונית שפרושה אהבה, אהוב, חבר. ולוגוס היא קשר המילים והגייתן מילים שמנסחות דיון הגיוני, אהבת הדיון אהבת הספרות ולימודה ההיסטוריה של הספרות. פילולוג. פרופסור. איך בן אדם מצליח לשלוט בכל כך הרבה שפות על בוריין !  בילדותו ברומניה הוא אפילו גמגם . חבריו לכתה לעגו לו. ואתם יודעים איך הוא עבר בשלום את השלב הקשה הזה בילדותו ? כילד שהרבה להתבודד ולקרוא כל ספר שנקרא לידו הוא ידע את הסיפור על הנואם היווני הדגול דמוסתנס שהיה מגמגם אבל התגבר על נכותו על ידי תרגול עקשני של דיבור עם חלוקי נחל שהניח בפיו. וזה מה שעשה אבי. בוקר בהיר פתח את פיו בכתה וציטט שיר בלטינית שהם התבקשו ללמוד. חבריו והמורה נותרו פעורי פה. להיכן נעלם הגמגום ?! ממנו למדתי להעריך את כוחה של המילה את השפעתו של הסיפור על התודעה והדמיון. לא אשכח איך פעם גער בי על שפרצתי פתאום בצחוק פרוע. סטולטוס פר ריזוס קוגנוציטור זימר לי בלטינית. הטיפש ניכר בצחוקו. והמשכיל נכר כנראה בעושרו התרבותי הלשוני.

הרחקתי מעט. נסחפתי. שם בכנרת לקראת ערב הוא סיפר לי למה התכוון כשאמר זה היה לפנים... כאן בקבוצת כנרת הכרתי את אמך, אמר, מתנדבת מאנגליה ששבתה את ליבי. הבאתי אותך היום אל זירת הולדתך. געגועי נושאים אותי אליה. אתה תסע בקיץ ללונדון לביתה החדש. מה חבל שנפרדו הדרכים..."החדש הוא אמר בהא סגולה. גם ברגעי חולשה הקפיד על כל הברה. שנה אחר כך כשנפטר עברתי לגור בבית החדש ההוא עד גיל שמונה עשרה כשחזרתי והתגייסתי לצה"ל. אבל באותו ערב ואני ילד בן תשע רתקה אותי הכנרת שלוות המים וסיפור אגדה על הנביא אליהו.

עַל שְׂפַת יָם כִּנֶּרֶת  אַרְמוֹן רַב תִּפְאֶרֶת  גַּן אֵל שָׁם נָטוּעַ  בּוֹ עֵץ לֹא יָנוּעַ.

מִי גָּר שָׁם? רַק נַעַר  כָּעוֹף בִּדְמִי יַעַר לוֹמֵד שָׁם תּוֹרָה הוּא  מִפִּי הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ.

היכן הוא אותו ארמון ? בוודאי כאן קרוב. אם אלך לאורך החוף אמצא אותו. ובשעה שאבי הסב עם חבריו ומכריו התגנבתי אני בחשאי ויצאתי למסע בעקבות אותו נער הלומד תורה בארמון. בקיצור הלכתי לאיבוד. איזו מהומה פרצה שם. כולם יצאו לחפש את הבן האובד. מצאו אותי בשעות הלילה המאוחרות מקופל בנקיק סלע רועד מקור ומבוהל עד מוות. אבי לא אמר דבר עיניו דברו. ראיתי שהיה מבוהל כמוני. השנים שהייתי אתו היטיבו עמי מכל שנותי אחר כך, גם עם אמא בלונדון. כן זה היה לפנים ולפני שנים במלכות על ים ערפלי...ילד הייתי שלא שכח את המראות והקולות. בבית הספר בלונדון למדו אותנו את שירו של וורדסוורת. היינו חייבים לשנן אותו בעל פה.

MY heart leaps up when I behold

A rainbow in the sky:

So was it when my life began,

So is it now I am a man,

So be it when I shall grow old

Or let me die!

The child is father of the man:

And I could wish my days to be

Bound each to each by natural piety

ובתרגום חופשי שלי ללא חריזה ומשקל:

לבי מזנק בראותי קשת בשמים

כך היה כשהתחילו חיי

ועכשיו כשאני אדם בוגר

כך גם יהיה כשאזדקן

וַלא, הניחו לי למות

הילד הוא אבי האדם

ואני רק מבקש שימי יהיו קשורים זה בזה

בקדושה טבעית