הוא תופס את המעיל שלו ויוצא

היא מְרִימָה את ראשה ועיניה אומרות הכל.

בחוץ משתוללת סופה נוראה עצים נעקרים ממקומם (נשימה) מכוניות הפוכות  וּבָתִּים קורסים תחת גלי הים הָאֵימְתָנִיִּים שֶׁמְּצִיפִים את כל רצועת החוף.

אני לוחש/ת, הוא לא יכול לשמוע אותי, אבל מִבַּעַד לזכוכית הוא רואה שאני מדבר/ת. אם הוא יודע לקרוא שפתיים אני אבוד/ה.

בדיבור רגיל כלומר כשאת/ה קרוב/ה אלי אני לא צריך/כה להרים את הקול, את/ה שומע/ת אותי, (ו) מבין/נה.

אבל אם את/ה רחוק/ה מאד ממני  וַאֲנִי רוצה להזהיר אותך מפני סכנה אני חייב/ת לצעוק כדי שתשמע/י:

אל תרוץ/צי לשם!  יש שם בור את/ה תיפול/פלי !

אני אוהב/ת אותך 3x      דוגמה משעשעת בניואנס רומנטי

how-the-english-language-would-sound-if-silent-letters-werent-silent  (דרך פייסבוק)

הקטע ביוטיוב בלי כתוביות

האזנה לקריאת השירה בהגייה המבוקשת:

בהטעמה מלעילית  

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרָה נֶחְמֶדֶת,
מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי –
אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה-נַּפְשִׁי כָלָתָה,
בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

בהטעמה רגילה

משל העצים. אפיון דמויות. שלוש/ארבע אינטונציות