|
הרעיון הראשוני: סיפור של בחורה שרוצה לצאת לעולם הגדול ולהגשים את חלומותיה. יש לה הרבה פרויקטים בראש; לנסוע לניו יורק, להיות חלק מהניו יורק סיטי בלט המפורסם, להיות מישהי, להגשים את הפוטנציאל שלה. זה בוער בה, הרצון הזה לעזוב את העיר הקטנה הזאת, ולחיות את החיים שלה במלואם. אבל, יש תמיד משהו שמחזיק אותה מאחור. היא לא רודפת אחרי רעיונותיה היפים בגלל הפחד. היא מפחדת מהעולם, מהאנשים, והכי גרוע ממנה... לעיתים היא מוצאת את עצמה חושבת שעדיף שכל התרחישים בראשה יישארו שם ולא יתגמשו לעולם. למה? כי בראשה הכל תמיד מושלם ואוטופי. מה אם המציאות תהיה שונה? או מה אם, גרוע יותר, היא מצליחה בדרכה, ופתאום יום אחד הכל מתפרק.
סיבה : מרגישה מצומצמת, רוצה ללכת, רוצה פעולה, אבל לא בטוחה בעצמה, מפחדת.
תוצאה : עדיין לא יודעת.
שום דבר לא קורה הפחד משתק
אולי היא נפתחת רק ליד הפסנתר בדיאלוג מונולוג מוזר ועצוב...
הנחת יסוד: פגיעה עמוקה (איננו יודעים בדיוק מה קרה) גורמת לבריחה והסתגרות
שָׁם (קטע מהרקוויאם של פורה משתלב באותו קטע בפסנתר. ) אנט: (בצרפתית) נגן אתי , נגן , ושמור עלי. הישאר אתי תמיד ואל תפגע. (טלפון) (נגינה נפסקת) אנט: שלום . מי מדבר? רבקה: קוראים לי רבקה שלוי. את לא מכירה אותי. אני מבקשת סליחה מראש. קבלתי את הטלפון שלך משכנה שגרה לידך, את אנט גילבר נכון? אנט: ג'ילבר רבקה: כן סליחה אנט: למה את מתקשרת אלי? רבקה: אני חייבת להתנצל מראש. אני רקדנית בלהקת המחול של המוזיאון לידך. עברתי ליד הבית שלך יש שם חורשה צמודה לגינה. ראיתי פתאום מישהי רוקדת בין העצים... אני ממש מבקשת סליחה לא התכוונתי , מתברר שזאת את, הייתי מוכרחה לעצור את המכונית את לא שמת לב רקדת את הרקוויאם של פורה היה ברקע רק פסנתר . הייתי כל כך מופתעת. את משהו מיוחד אני רוצה להציע לך להצטרף אלינו יש לנו אודישנים מחר בשש בערב, זה לא רחוק ממך. הכוראוגרף שלנו חייב לראות אותך. לא רק לקבל את המילה שלי. מה את אומרת? (שתיקה...) הלו?... אנט: כן שמעתי אני לא יודעת. אני עסוקה אני לומדת עכשיו באוניברסיטה. רבקה: זה לא צריך להפריע. אני מוכנה לבוא לדבר אתך להסביר. אנט: לא לא !! אני בעצם כבר לא רוקדת רבקה: את רקדת!! אנט: כן אבל לא עם קבוצה. רבקה: למה מה קרה? אנט: לא משנה זה עניין שלי. רבקה: בבקשה תחשבי שוב אני אחכה לך, לפחות לטלפון ממך, את רואה את המספר שלי? אנט: כן רבקה: טוב אני מחכה לך אנט, באמת תשתדלי.
(אקורד פסנתר נסער)
מספר: אנט הייתה נסערת מישהו חדר לחייה הפרטיים בלי רשות. היא לא הייתה צריכה להיחשף כך. אנט: (השיר "לה בא" בצרפתית מנגנת בפסנתר ומדקלמת לא שרה) מספר: שם הכול חדש הכול פראי יבשת חדשה בלי גדרות תיל כאן החלומות שלנו צרים אסע לשם. אנט לא השיבה לפנייתה של רבקה, לניסיונותיה הרבים ליצור עמה קשר. היא ניסתה לדלות מידע על אנט ג'ילבר אך לא מצאה דבר ברשת. במקרה, כמה ימים אחר כך ראתה תמונה של זמרת צרפתייה ששרה את הדואט עם ז'אן ז'אק גולדמן בשיר "שם" והופתעה מהדמיון הרב לרקדנית המסתורית. השם היה שונה. רשל כהן. הופיעה שם ידיעה על רשל שנאלצה לעזוב קריירה מבטיחה של רקדנית וזמרת בגלל רכילות על תלונת שווא שלה על מנהל הלהקה. שום מידע נוסף. אחרי כמה ימים החליטה רבקה לעשות מאמץ אחרון ולבקר את אנט/רשל או מי שלא תהיה . (דפיקה בדלת. דלת נפתחת) ? בחורה: כן? רבקה: אני מחפשת את אנט. בחורה: היא כבר לא גרה כאן. רבקה: מה?! בחורה: היא עזבה שלשום. אני קבלתי את הדירה הזאת ממתווך. דירה מאוד מבוקשת. רבקה: אבל איך? את מכירה אותה ? את יודעת לאן היא עברה?! בחורה: מצטערת אין לי מושג. אולי המתווך ידע. את רוצה את הטלפון שלו? רבקה: לא ...תודה. סליחה. בחורה: אין בעד מה. (השיר לה בא)
|