|
סיפור: אביב(24) בחור נאה וחסון. שיער מתולתל בהיר, ועיניים נבון ושנון בעל אופי חזק ועקשן. בעל עין טובה, ומשרה אוירה נעימה. אוהב ליהנות ולבלות כך שתמיד מחפש להיות פעיל. הוא מרבה לטייל בעולם מתוך רצון להרגיש חי. למרות שהוא מכור לחוויות כאלה, בעומקו, מחפש מהות ועומק באופן תמידי, כך שמאבד עניין מהר מאוד ממה שבעיניו ריק מתוכן, ושופט אותם בחומרה רבה. הוא שופע טוב, ותמיד מחפש אהבה כדי לתת אותה. מאוהב באהבה. חירות 22) נתפסת מבחוץ כביישנית, אך כשמכירים אותה, מגלים בחורה דעתנית בעלת אופי חזק. היא אוהבת את הדת, אך גם נמצאת עמו בעימות תמידי. בעלת נפש רומנטית ונהנתנית. היא מתענגת על כל נוף, כל טיול, כל פרץ אדרנלין בגופה ומשב רוח מחייה אותה. בחורה חדה שנמשכת ונשבית אחר ידע. היא יפה מאוד עם מחזרים והצעות רבות, אך דוחה את רובם בין במודע ובין בלא מודע, מתוך חוסר סיפוק בחיים המצומצמים שיוכלו להציע לה. רעיון לסיפור: חירות, בחורה דתייה מתחילה ללמוד באוניברסיטה, ונחשפת לעולם שלם, מנותק מעולם הערכים ממנו הגיעה. היא נפגשת באנשים שונים עם ערכים ודעות פוליטיות ממה שהיא מכירה. בנוסף, זו הפעם הראשונה שהיא חווה את שחיקה יומיומית דתית הנובעת מהאווירה החילונית. אל מול חוסר היציבות הדתית שמסביב, היא מגיבה בחוזקה ועקשנות. היא פוגשת בנער חילוני בשם אביב המתעניין בדת, ומתחיל ביניהם רומן. בתחילה מה שסבב את הקשר היה התעניינות של אביב בעולם הדת, אך בהדרגתיות הקשר איבד איזון זה, ועובר להתעניינות והשתוקקות של חירות להכיר ולהיות חלק מעולם המותרות ללא גבולות. אביב משמש כסוכן וצינור דרכה מגשימה רצונות אלו. כאשר האיזון הופר, השניים דורשים אחד מהשני את מה שכביכול הבטיחו זה לזה בהתחלה, אך במהרה שמו לב כי מה שהחזיק ומשך אותם בתחילה נשאר בעבר, ושניהם השתנו כמעט ללא היכר.
איך תנסחי הנחת יסוד סיבה ותוצאה? הסיבה- סקרנותם של שני הצדדים מעולם השני, והמפגש ביניהם תוצאה- שינוי אופי, נסיעתה של חירות למזרח ושל אביב לישיבה
מה בעולם החילוני מושך את חירות? מה בעולם הדתי מושך את אביב?
מה שמושך את חירות מהעולם החילוני הוא היכולת להשתחרר, לראות עולם- לספק את הנפש הרומנטית ונהנתנית שלה. היא כבר לא מסתפקת ממה שיש לחברה הדתית להציע לה, ומרגישה צורך אקזיסטנציאלי לממש את הרצונות האלה. אביב, לעומת זאת, כבר עשה את כל הדברים האלו, והוא רואה אותם כחסרי תוכן. הוא תמיד מחפש תוכן ומשמעות בעולם, ומצא את זה בעולם שחירות הכירה לו.
יפה הדיאלוגחירות: תודה שהסכמת להפגש איתי. כבר הרבה זמן אני רוצה לדבר איתך. מאז... אביב: מאז הבית של ההורים שלי. חירות מחייכת אביב: למה את מחייכת? חירות: אני שמחה לשמוע שזה לא בראש שלי. צחוק עברה עלינו תקופה קשה מאז. לאחר היסוס אביב? אני מרגישה שאתה מאוכזב ממני, שהתאכזבת ממני. אבל אני לא מבינה למה. היה כל כך טוב עד אז. אביב: את צודקת. היה טוב... יותר מדי טוב. אני מבין את הבלבול שלך. גם אני הרגשתי אותו. עמדתי בפינת החדר, והסתכלתי עלייך עם המשפחה שלי. הייתי כל כך מתוח עד המפגש, לא ידעתי איך המשפחה הקיבוצניקית שלי תצליח להכיל בחורה דתייה שאני מחזיר הביתה. אבל ראיתי... ראיתי שהשתלבת באופן מושלם. כמו כפפה ליד. חירות: דוחקת בו ומה רע בזה? אביב: ... אני גם לא הבנתי למה זה מפריע לי. הם אהבו אותך כל כך. אבל התחושה הזו הסתובבה איתי למשך ימים שלמים ללא כל הבנה. עד הטיול. את זוכרת מה קרה שהגענו למעיין? חירות: בציניות לא ידעתי שאתה לא רגיל לראות נשים במכנסיים. אביב: אני לא רגיל לראות אותך במכנסיים. חירות: בעצבנות אתה הבן אדם האחרון שאני מסכימה שיתיף לי על צניעות. אביב: אני לא מטיף לך, אני פשוט מופתע שאת לא מוכנה להתאמץ ולהשקיע בשביל מה שאת מאמינה בו. חירות מנסה לקטוע אותו בכעס באותו הרגע הבנתי שאני לא רוצה שתשתלבי ככה במשפחה שלי, אני רוצה שתהיי שונה- חירות: מה שאתה רוצה זאת דוסה צנועה שמשמשת לך עוגן רוחני, מכוסה סחבות. אתה רוצה את "נפש האישה" בשיא עדינותה כשהיא שברירית וחסרת עמוד שדרה, אחת שתשתוק ותסכים להתכסות עוד ועוד ועוד, כאילו זו המצווה היחידה שקיימת- אביב: די כבר עם הפמיניזם הזה שלך! שתיקה
אביב: אז גם את מאוכזבת בי. חירות: כן. ראיתי בך עולם עצום ומדהים. אדם ענק וטוב לב שיכול להראות לי את יופי העולם. אדם שמוכן לחוות את החיים יחד איתי. אביב: עם עוד טיול, ועוד מעיין,ועוד הופעה, ועוד קומזיץ על הים. חירות: בשקט בהתחלה באמת נתת לי את זה. אביב: כמו שאת נתת לי את המהות שחיפשתי כל חיי. שתיקה את זוכרת את השיעור הראשון שהבאת אותי אליו, חירות? שתיקה, אביב נזכר בחיוך אני זוכר איך שבעטת אותי לתוך החדר של הרב שלך מהמדרשה, ודנו שעות על אלוהים. אחר כך לקחת אותי לשיעור תנ"ך שלו, ולא הפסקתי ללכת מאז. את כל כך שמחת. חירות: שמחתי עד שראיתי שזה חונק אותי. שאתה מבקש ממני להיות משהו אני לא. אתה חייב להבין, אני עדיין אוהבת את הדת, אני פשוט צריכה מרווח נשימה. אני צריכה לחיות. אביב: ואני צריך תוכן לחיים האלה. צלצול בפלאפון. אביב מביט במסך, משתתק לרגע. חירות- אז מה עכשיו? אביב: חירות- אני אוהב אותך כל כך. אהבתי אותך מהרגע הראשון שהתיישבת לידי בתרגול. חירות מתחילה לדמוע אל תבכי, אני יודע שגם את אוהבת אותי. אנחנו פשוט צריכים להתגבר על זה. העיקר שאנחנו אוהבים זה את זה, את המהות שלנו. כל השאר הוא משהו שצריך לעבוד עליו. אני מוכן, ואני רוצה- חירות:אביב, אני אוהבת אותך כל כך, אבל אנחנו שני אנשים שונים עכשיו. אנחנו חונקים אחד את השני עם הדרישה לתת את מה שכבר לא קיים בנו. אביב, אני לא יודעת מה לעשות. חירות נושמת עמוק רציתי להפגש איתך כדי לומר שאני טסה מחר. חברה שלי מחפשת שותפה בדקה האחרונה לטיול של חצי שנה במזרח, והחלטתי ללכת. כל זה קרה ממש תוך כמה ימים, אבל אני חייבת ללכת. אני חייבת לראות עולם, להרגיש חופשיה. אני חייבת לצלול, ולטפס, להריח ולהרגיש. אני רוצה להתלכלך ליפול, לישון מתחת לכיפת השמיים. אני רוצה לרקוד על שפת הים, לרוץ בשדה פרחים, לשחות בתוך אגם קפוא, לצעוק מצוק, ולהתפלל ככה! אביב, אני חייבת את זה. שתיקה תגיד משהו. אביב: הודיעו לי שהתקבלתי לישיבה. שתיקה. חירות בוכה חירות: אז זהו? ככה זוגיות של שנה נגמרת? ככה חברות אמיתית ואמיצה נגדעת? אהבה כל כך קסומה ואמיתית באה לסיום כי אני לא דתייה מספיק בשבילך? אני מדי נהנתנית? כבר לא אותה צדיקה שעזבה את המדרשה? היסוס אביב, תבוא איתי. בבקשה תבוא איתי. נחשוב על סידור... בבקשה. אביב: זה חשוב לי, חירות. זה פרק חשוב בחיים שלי. חירות בוכה. שומעים את השיר "עוד סיפור אחד של אהבה" מרכב שעובר. שניהם צוחקים חירות: נרגעת, במרירות "לכל האהבות יש סוף" כמה אירוני שזה השיר שלנו. אביב: "לכל האהבות יש סוף להתחלה". נכון, אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו כשנפגשנו. זו כבר לא אותה אהבה שהייתה. שנינו נלך, חירות. שנינו נלך, וכשנחזור, נחזור יותר שמחים ומחוברים לעצמנו. נאהב אחד את השני, ונדחוף אחד את השני עוד ועוד. בלי דרישות, רק עם ניתנה אינסופית.
|