סיפור לרדיו

*רעשי רקע של מכוניות ואוטובוסים עוברים ברחוב. ציפורים מצייצות ואנשים בחוץ.

מספר: יום שני בבוקר, השעה 7:10, כמדי יום ברחובות אנשים ורכבים רבים כבר בדרך לעבודה ולבית ספר.

כך גם תמר עושה את דרכה לתחנת האוטובוס בדרך לעבודה.

 בשעה 7:16 בדיוק מגיע קו 54 אליו ייחלה ביגיעה.

תמר עולה ומתיישבת מאחורה.

בתחנת הרב צבי פינת הדקל עולה לו כרגיל בשעה 7:22 ניב.

 תמר בעודה יושבת, מסתכלת על ניב עולה בתחנה. וכל בוקר אומרת לעצמה:

תמר: " היום אני אגיד לו משהו!?"

מספר: כבר כמה חודשים שניב ותמר נוסעים כמעט כל בוקר באותו הקו - היא עולה ויורדת לפניו.

בהתחלה הם לא התייחסו אחד לשני. אבל ככל שהבקרים עברו כך יותר מחשבות צצו בראשם.

בוקר בוקר מתראים אך הם אינם יודעים דבר אחד על השני.

ניב עולה על האוטובוס מנקב ורואה את תמר מסתכל עליה. מחייך מבעד למסכה ומסתכל במהירות הלאה

לראות איפה יש מושב פנוי. הוא מתיישב במושב פנוי מאחורי תמר, ומחליט שהיום הוא מדבר איתה.

תמר רוצה להסתובב ולהגיד לו משהו אך אינה יודעת מה, היא מרגישה את עיניו בגבה אך באוטובוס דממה.

לניב לא נשאר הרבה זמן, עוד מעט תמר יורדת.

וכך מגיע התחנה ותמר יורדת בתחושת אכזבה והחמצה ואומרת בליבה:

תמר: אוף, שוב פעם לא עשיתי כלום!"

וכך היא מתחילה את יומה ושוכחת את הבחור, ההוא מקו 54.

כך עוברים להם הבקרים על שניהם, עד שבוקר אחד ניב עולה בתחנה, מתיישב מאחוריה. עובר דקה וללא היסוס

מתקרב אליה ואומר:

ניב: "היי"

בדיוק באותה הרגע הנהג לוחץ על הברקס וצופר להולך רגל שהתפרץ לתוך הכביש,

ותמר לא שמעה דבר. ניב נשען חזרה אחורה, מבואס ומהורהר.

בזמן שניב מהרהר תמר קמה ויורדת בתחנה.

ניב רואה אותה מתקדם ברחוב. בשנייה אחת הוא קם ממקומו במהירות יוצא מהדלתות כשהם נסגרות אחריו, 

מסתכל ימינה ושמאלה מתקדם ברחוב, אך תמר כבר איננה…

ניב נשאר לבד ברחוב

ובליבו: "עד שנסתי פספסתי.."

מספר: הוא חוזר לתחנה וממתין לקו 54 הבא בדרך לעבודה.

אמרנו שהנחת היסוד היא: "אם לא תעז, או תתגבר על המבוכה תחמיץ אולי את הזדמנות חייך"

הסיפור עכשיו מעניין אבל הוא מוליך אותנו בכיוון אחר. להנחת יסוד אחרת.

השאלה היא, האם הוא ישוב לראות אותה בבוקר יום המחרת?

ואם לא האם הוא ינסה להתחקות על עקבותיה. האם זה מספיק חשוב לו ולמה?

ואולי היא עוד אחת שמוצאת חן בעיניו ובא לו להתחיל אתה. 

לאיזה כיוון היית מושכת את הסיפור?

אם את מחליטה שזה הסיפור כפי שהוא, מהי הנחת היסוד המתאימה למקרה שאת מתארת?

זהו אני לא בטוחה לאיזה כיוון הייתי ממשיכה את הסיפור לכן העדפתי להשאיר את זה פתוח.

הנחת יסוד -גם אם תעז לפעמים תחמיץ.

הפוך ממה שאמרנו

צריך לחדד את הסיבה.

הלא במקרה הנהג צפר בחוזקה בדיוק ברגע שהוא פנה אליה ולכן צירוף מקרים הוא הגורם ובעצם ביש מזל. ולכן:

כדי לא להחמיץ הזדמנות צריך גם קצת מזל

או כדי להצליח צריך גם קצת מזל

סיפור לרדיו. "הזדמנות". שימו לב לשינויים שנעשו תוך כדי עריכת

קבצי הקול (מופיעים בסוגריים ובאדום)

הכתיבה ממשיכה גם בשלבים האלה לא רק בשלבי כתיבת הטקסט.

(רעשי רקע של מכוניות ואוטובוסים עוברים ברחוב. ציפורים מצייצות ואנשים בחוץ.)

מספר: יום שני בבוקר, השעה שבע ועשרה, כמדי יום תמר עושה את דרכה

לתחנת האוטובוס בדרך לעבודה.

 בשעה שבע ושש עשרה בדיוק מגיע קו 54 .

היא עולה ומתיישבת מאחורה.

בתחנת הרב צבי, פינת הדקל, עולה לו כרגיל בשעה שבע עשרים ושתים, ניב.

תמר מתבוננת בו עולה בתחנה. כל בוקר היא אומרת לעצמה:

תמר:  היום אני אגיד לו משהו!?

מספר: כבר כמה חודשים שניב ותמר נוסעים כמעט כל בוקר באותו קו.  

היא עולה ויורדת לפניו.

בהתחלה היא לא ממש שמה לב אליו, גם הוא לא. אבל עם הזמן

היא קלטה אותו. הוא התחיל למצוא חן בעיניה. זה היה הדדי.

בוקר בוקר מתראים, מבט חטוף, יושבים מרוחקים וזהו.  

ניב עולה על האוטובוס , *מתקף את הכרטיס שולח מבט מהיר קדימה רואה אותה.

מחייך מבעד למסכה ומסיט את מבטו הלאה במהירות לראות איפה יש מושב פנוי.

(רחשי פנים באוטובוס - בוטל בעריכה)

הוא מתיישב במושב פנוי מאחורי תמר, מחליט שהיום הוא ידבר אתה.

תמר רוצה להסתובב, להגיד לו משהו, אך אינה יודעת מה, היא מרגישה את עיניו בגבה. האוטובוס עושה את דרכו...

לניב לא נשאר הרבה זמן, עוד מעט היא יורדת.

(אוטובוס עוצר – בוטל בעריכה)

האוטובוס עוצר. היא יורדת בתחושת החמצה וחושבת בליבה:

"אוף, שוב לא עשיתי כלום"  (בוטל בעריכה)

תמר: אוף, שוב לא עשיתי כלום!

מספר: כך מתחיל היום שלה ובהמשכו היא כבר שוכחת את הבחור מקו 54.

(מוסיקה מתגנבת – עוברת בעריכה ל * למעלה)

הבקרים עוברים להם , הזדמנות ועוד הזדמנות, עד שבוקר אחד ניב עולה בתחנה, מתיישב מאחוריה.

וללא היסוס מתקרב אל ערפה ואומר:

ניב: היי

(צפירה חדה, עצירת אוטובוס פתאומית. )

מספר: כן, "היי" הוא אמר לה. שנבלע בבליל רעשים מפחידים. הנהג לחץ על הבלמים

וצפר להולך רגל שהתפרץ לכביש.

היא כמובן לא שמעה. (בעריכה מתוספת כניסת פנים אוטובוס) ניב נשען

חזרה אחורנית, מתוסכל.

בעוד הוא מכלכל את צעדיו הבאים היא קמה וירדה.

(דלתות האוטובוס נסגרות)

ניב: רגע רגע !

מספר: הנהג קלט אותו במראה ופתח לו  שוב את הדלת.

(דלתות נפתחות)

ניב זינק לרחוב... איפה היא?

(דלתות נסגרות מבחוץ – בוטל בעריכה)

(מוסיקה התווספה בעריכה)

מסתכל ימינה, שמאלה...איננה. כנראה נבלעה באחד הבתים. לא ברור איזה.

הוא נשאר לבד ברחוב.

ניב: איזה באסה ...

מספר: הוא חזר לתחנה. עוד רבע שעה יגיע האוטובוס הבא. קו 54 בדרך לעבודה.

(מוסיקה עולה)