שמחה/ עינבל חסיד
מסך שחור.
נשמעת דפיקה על דלת.
פנים. אחר הצהריים. עינית דלת הדירה בבניין
ישן בשכונת הר נוף שבירושלים.
עין חומה מסתכלת מתוך עינית הדלת.
פנים. אחר הצהריים. מסדרון הכניסה לדירה.
זוג צעיר. תומר, בחור גבוה, שיער כהה ועיניים חומות בהירות,
כרסו קטנה אך גופו רזה, לובש חולצת פולו כחולה ומכנסי ג'ינס משופשפים. האישה, שירה, בגובה ממוצע בעלת שיער ארוך
וכיסוי ראש זעיר. היא לובשת מכנסי ג'ינס רחבים וחולצה
רחבה עוד יותר. לרגליה נעלי ספורט וגופה נפוח. תומר
דופק על הדלת שוב.
קולה של ארג'ינה
רגע!
(צלילי שחרור מנעולי הדלת)
הדלת נפתחת ורואים את ארג'ינה, בחורה בעלת צבע עור
מעט כהה. עיניה שחורה גדולות ושקועות, ומסביב להן עיגולים שחורים, האף שלה בגודל ממוצע, היא בעלת שפתיים כהות
וגוף רזה וכחוש.
ארג'ינה
שלום, סבתא מאוד עייפה היא לא מסכימה להתקלח
והיא לא אוכלת.
שירה
שלום ארג'ינה, מה שלומך?
ארג'ינה
בסדר, סבתא לא אוכלת ורק ישנה כל הזמן.
תומר
היי ארג'ינה, כל הכבוד שאת מטפלת בסבתא....
(ממשיכים לדבר וקולם דועך כשעוברים לתמונות הבאות)
פנים. אחה"צ. הסלון והמסדרון.
שירה עוקפת את ארג'ינה ונכנסת לדירה במהירות
אל עבר המטבח.
פנים. אחה"צ. המטבח.
ארונות המטבח דביקים ועשויים עץ כהה, המקרר
מכוסה מגנטים והכיריים מלוכלכים משמן שרוף.
שיש המטבח בדומה למרצפות הבית מורכב מדוגמת
הטראצו אך בצבע כהה יותר מהמרצפות.
שירה מוציאה שתי כוסות שתייה חמה, אחת מהן
מעט מלוכלכת ועל כן היא שוטפת אותה. היא מוסיפה
מים לקומקום הישן ומוציאה שני תיונים מאחד
הארונות ושמה אחד בכל כוס.
פנים. אחה"צ. חדרה שלסבתא.
סבתא לבושה בשמלה כחולה רחבה, גופה רך ומקומט
עיניה בהירות וכמעט שקופות. ידיה מעט רועדות וחיוורות.
על פניה אין ספור קמטים קטנטנים. ניתן לראות בבהירות
שהיא הייתה נערה יפיפייה. שיערה לבן ובאורך הכתפיים
והוא קלוע בצמה מרושלת. מעל לצמה מונחת מטפחת הראש
שלה, מטפחת צהובה אשר עליה מצוירים פרחים אדומים.
שירה מתקרבת אליה מחבקת ומנשקת אותה.
שירה
סבתא! מה שלומך?
סבתא
בסדר מאמא.
שירה
סבתא איך את מרגישה?
סבתא
מה?
שירה
סבתא איך את מרגישה? (משתהה) צ'טוריד?
(איך את מרגישה בפרסית) (בקול רם)
סבתא
בסדר ברוך ה', קצת כואב לי רגל אבל ברוך ה'.
שירה
יופי סבתא... סבתא את יודעת בת של מי אני?
סבתא
בטח, של בן שלי, אברהם.
פנים. אחה"צ. פתח החדר של סבתא.
תומר מופיע בפתח ונעמד, מתבונן בשתיים.
שירה
נכון סבתא, נכון!
שירה
ומי זה סבתא? (שירה מצביע על תומר. תומר מחייך)
סבתא
אסמש ציה? (איך קואים לו בפרסית)
שירה
סבתא זה תומר בעלי! (בקול רם)
סבתא
(אנחה) מאמא אני כבר לא זוכרת.
שירה
לא נורא סבתא, לא נורא.
סבתא, צאי מיחאי? (רוצה תה? בפרסית)
סבתא
לא צריך מאמא, לא צריך.
שירה קמה והולכת למטבח. תומר מלווה אותה. מצלמה עוקבת אחריהם.
הוא עוזר לה למזוג את המים לכוסות.
שירה
תודה תומר.
תומר
אוהב אותך.
שירה
(מפריחה אליו נשיקה)
אני אקח.
פנים. אחה"צ. חדרה של סבתא.
שירה נכנסת ומניחה כוס אחת לידה ואחת ליד סבתא ומתיישבת.
שתיהן שותות את הכוס בשלמותה אך בלגימות קטנות, לאחר
כל לגימה הן נאנחות. אחרי שהן מסיימות את התה שירה
אוחזת ביד הסבתא מרימה אותה ומניחה על הבטן, הן
מסתכלות אחת לשנייה בעיניים ומחייכות. סבתא מתקרבת
אל שירה ולוחשת לה באוזן.
סבתא
מאמא, תקראי לו אהרון, כמו סבא שלך.
שירה
(מתקרבת אליה בחזרה ולוחשת לה באוזן)
סבתא זאת בכלל בת!
סבתא
( צוחקת צחוק גדול. ואחרי שהיא נרגעת, נאנחת)
אז תקראי לה... תקראי לה בשם שאת אוהבת.
שירה מחבקת אותה ודמעות שמחה בעיניה.
פנים. אחה"צ. מפתן דלת חדרה של סבתא.
תומר וארג'נה עומדים נפעמים, מתבוננים בנכדה וסבתה מחובקות.
פנים. אחה"צ. חדרה של סבתא.
החיבוק.
פייד אאוט איטי ללבן
שמחה/ עינבל חסיד
מסך שחור.
נשמעת דפיקה על הדלת.
פנים. אחר הצהריים. בניין ישן שנמצא בשכונת הר
נוף שבירושלים. עין חומה מסתכלת מתוך עיינית הדלת.
ולאחר מכן, רואים זוג צעיר. הגבר, בחור גבוה, שיער
כהה ועיניים חומות בהירות,
לבחור כרס קטנה אך גופו רזה, לגופו חולצת
פולו כחולה ומכנסי ג'ינס משופשפים. האישה,
בחורה בגובה ממוצע בעלת שיער
ארוך וכיסוי ראש זעיר. היא לובשת מכנסי ג'ינס
רחבים וחולצה רחבה עוד יותר. לרגליה נעלי
ספורט וגופה נפוח. הגבר דופק על הדלת שוב.
ארג'ינה: רגע!
צליל של שחרור מנעולי הדלת. הדלת נפתחת
ורואים את ארג'ינה, בחורה בעלת צבע עור מעט
כהה. עינייה שחורה גדולות ושקועות,
ומסביב להן עיגולים שחורים, האף שלה בגודל
ממוצע, היא בעלת שפתיים כהות וגוף רזה וכחוש.
ארג'ינה: שלום, סבתא מאוד עייפה היא לא מסכימה
להתקלח והיא לא אוכלת.
שירה: שלום ארג'ינה, מה שלומך?
ארג'ינה: בסדר, סבתא לא אוכלת ורק ישנה כל הזמן.
תומר: היי ארג'ינה, כל הכבוד שאת מטפלת בסבתא....
הדיבורים בין תומר לארג'ינה ממשיכים אך נחלשים
לאט לאט כי הסיפור מתמקד בשירה שפוסעת במהירות
אל עבר המטבח.
ארונות המטבח דביקים ועשויים עץ כהה, המקרר
מכוסה מגנטים והכיריים מלוכלכים משמן שרוף.
שיש המטבח בדומה למרצפות
הבית מורכב מדוגמת הטראצו אך בצבע כהה יותר
מהמרצפות.
שירה מוציאה שתי כוסות שתייה חמה, אחת מהן מעט
מלוכלכת ועל כן היא שוטפת אותה. היא מחממת מים
בקומקום הישן ומוציאה שני תיונים מאחד הארונות
ושמה אחד בכל כוס, הקומקום מתחמם ולבינתיים
היא פוסעת במהירות אל עבר סבתא.
סבתא לבושה בשמלה כחולה רחבה, גופה רך ומקומט
עיניה בהירות וכמעט שקופות. ידיה מעט רועדות
וחיוורות. על פניה אין ספור
קמטים קטנטנים. ניתן לראות בבהירות שהיא הייתה
נערה יפיפייה. שיערה לבן ובאורך הכתפיים והוא קלוע
בצמה מרושלת.
מעל לצמה מונחת מטפחת הראש שלה, מטפחת צהובה
אשר עליה מצוירים פרחים אדומים.
שירה: סבתא! מה שלומך? (בשמחה)
סבתא: בסדר מאמא, בואי תביאי חיבוק לסבתא.
שירה מחבקת את סבתא ובאושר גדול.
שירה: סבתא איך את מרגישה?
סבתא: מה?
שירה: סבתא איך את מרגישה? (משתהה)
צ'טוריד?(איך את מרגישה בפרסית) (בקול רם)
סבתא: בסדר ברוך ה', קצת כואב לי רגל אבל ברוך ה'.
שירה: יופי סבתא... סבתא את יודעת בת של מי אני?
סבתא: בטח, של בן שלי, אברהם.
שירה: נכון סבתא, נכון!
שירה: ומי זה סבתא? (שירה מצביע על תומר)
סבתא: אסמש ציה? (איך קואים לו בפרסית)
שירה: סבתא זה תומר בעלי! (בקול רם)
סבתא: (אנחה) מאמא אני כבר לא זוכרת.
שירה: לא נורא סבתא, לא נורא.
(שירה קמה למטבח)
שירה: סבתא, צאי מיחאי? (רוצה תה? בפרסית)
סבתא: לא צריך מאמא, לא צריך.
שירה חוזרת עם 2 כוסות תה מניחה אחת לידה
אחת ליד סבתא ומתיישבת. שתיהן שותות את
הכוס בשלמותה אך בלגימות קטנות, לאחר
כל לגימה הן נאנחות.
אחרי שהן מסיימות את התה שירה אוחזת ביד הסבתא
מרימה אותה ומניחה על הבטן, הן מסתכלות אחת
לשנייה בעיניים ומחייכות
סבתא מתקרבת אל שירה ולוחשת לה באוזן
סבתא: מאמא, תקראי לו אהרון, כמו סבא שלך.
שירה מתקרבת אליה בחזרה ולוחשת לה באוזן
שירה: סבתא זאת בכלל בת!
סבתא צוחקת צחוק גדול אחרי כמה דקות של צחוק
היא נרגעת, נאנחת ואומרת
סבתא: אז תקראי לה... תקראי לה בשם שאת אוהבת.
מתרחקים מעט ודיבר ביניהן נחלש ומעבר למסך לבן.