מוריאל / הזדמנות

*ירושלים, 7:07 בבוקר, רחוב הנציב. קולות רקע

של ציפורים ורעשי רחוב של מכוניות ואנשים.

רואים מכוניות, אוטובוסים ואנשים עוברים ברחוב.

רואים את תמר יורדת את רחוב הנציב

לכיוון תחנת האוטובוס הנמצא בסוף הרחוב.

תמר, גובהה מטר 60, צבע עיניה בהירות ושיערה

חום בהיר. לבושה במכנס שחור מחויט וחולצה

מכופתרת בצבע ירוק. לרגליה סנדלים. והיא נושאת

תיק גב.

קול קורא: יום שני בבוקר, השעה 7:10,

כמדי יום ברחובות אנשים ורכבים רבים כבר

בדרך לעבודה ולבית ספר. כך גם תמר

עושה את דרכה לתחנת האוטובוס בדרך לעבודה.

*תמר נעמדת ליד תחנת האוטובוס ברחוב הנציב.

רואים את קו 54 מגיח מעבר לפינה, בשעה 7:16

בדיוק מגיע קו 54 אליו ייחלה ביגיעה

האוטובוס עוצר בתחנה. תמר ועוד כמה אנשים עולים.

מצלמה בתוך האוטובוס, עוקבת אחרי תמר

שעולה ומתיישבת מאחורה.

האוטובוס ממשיך בנסיעה ותוך כדי-

קול קורא: בתחנת הרב צבי פינת הדקל עולה לו

כרגיל בשעה 7:22 ניב.

*רואים את ניב עומד בתחנת אוטובוס הרב צבי

פינת הדקל. לבוש במכנס ג'ינס כהה וחולצה

מכופתרת עם שרוולים מופשלים. עיניו מכוסות

במשקפי שמש ועל גבו תיק. רואים אותו עולה

לאוטובס. בו זמנית עוקבים אחרי מבטיה של

תמר לעבר ניב.

קול קורא ממשיך:  תמר בעודה יושבת, מסתכלת

על ניב עולה בתחנה.

וכל בוקר תמר אומרת לעצמה:

(מצלמה על תמר, במבט תמוהה וחושב).

שומעים את המחשבות של תמר:

תמר: " היום אני אגיד לו משהו!?"

*רואים את ניב מתיישב באוטובוס ותוך כדי

שולח מבטים לתמר.

לבנתיים הקריין ממשיך לספר והמצלמה עוקבת

אחרי תמר שיורדת מהאוטובוס.

קול קורא: כבר כמה חודשים שניב ותמר נוסעים

כמעט כל בוקר באותו הקו - היא עולה ויורדת לפניו.

בהתחלה הם לא התייחסו אחד לשני. אבל ככל

שהבקרים עברו כך יותר מחשבות צצו בראשם.

בוקר, בוקר מתראים אך הם אינם יודעים

דבר אחד על השני.

*בוקר אחר, ניב ותמר לבושים בבגדים אחרים,

האנשים סביבם גם הם משתנים (חלק חדשים חלק לא).

מצלמה חוזרת להסתכל על ניב שעולה על האוטובוס

מנקב ורואה את תמר מסתכל עליה. מחייך מבעד

למסכה ומסתכל במהירות הלאה לראות איפה יש

מושב פנוי. הוא מתיישב במושב פנוי מאחורי תמר,

ומחליט שהיום הוא מדבר איתה.

קול קורא: תמר רוצה להסתובב ולהגיד לו משהו

אך אינה יודעת מה, היא מרגישה את עיניו

בגבה אך באוטובוס דממה.

*רעשי רקע, אנשים יושבים מכונסים בתוך עצמם.

המצלמה ממשיכה לעקוב אחרי ניב ותמר שיושבים

מאחורה.

קול קורא: לניב לא נשאר הרבה זמן, עוד מעט תמר יורדת.

*רואים את תמר קמה ממקומה לרדת.

וכך מגיע התחנה ותמר יורדת בתחושת אכזבה

והחמצה ואומרת בליבה:

תמר: אוף, שוב פעם לא עשיתי כלום!"

קול קורא: וכך היא מתחילה את יומה ושוכחת

את הבחור, ההוא מקו 54.

*המצלמה עוקבת אחריה ברחוב.

רואים את היום מתחלף שוב והם בבגדים שונים.

רואים את ניב מחכה בתחנה.

קול קורא: כך עוברים להם הבקרים על שניהם,

עד שבוקר אחד ניב עולה בתחנה, מתיישב מאחוריה.

עובר דקה וללא היסוס מתקרב אליה ואומר:

ניב: "היי"

בדיוק באותה הרגע הנהג לוחץ על הברקס וצופר

להולך רגל שהתפרץ לתוך הכביש,

ותמר לא שמעה דבר. ניב נשען חזרה אחורה,

מבואס ומהורהר.

בזמן שניב מהרהר תמר קמה ויורדת בתחנה.

*המצלמה עוקבת אחרי ניב שרואה אותה מתקדמת

ברחוב. בשנייה אחת הוא קם ממקומו במהירות

יוצא מהדלתות כשהם נסגרות אחריו,  מסתכל

ימינה ושמאלה מתקדם ברחוב, אך תמר כבר איננה…

שומעים את הדלתות נסגרות. רואים מחלק העיתונים

בפינה ואנשים חולפים על פניו של ניב ואז הוא

פונה ונמצא לבד בסמטה שקטה חוץ מציוץ

הציפורים. (מוזיקה שתגרום לאכזבה ופספוס).

קול קורא: ניב נשאר לבד ברחוב

*זום אין לפנים של ניב.

ובליבו: "עד שנסתי פספסתי.."

*המצלמה עוקבת אחרי ניב שמתקדם חזרה לתחנת

אוטובוס.

קול קורא: הוא חוזר לתחנה וממתין לקו 54

הבא בדרך לעבודה.

רואים את ניב ואנשים מסביבו מחכים לאוטובוס.

והמצלמה מתרחקת ומצלמת את הרחובות מלמעלה