|
שיר (חושבת לעצמה): תמיד חלמתי לעזור לאנשים, להרגיש משמעותית ושאני תורמת את חלקי לעולם. חשבתי שחלום זה יתגשם הרי אני רוצה לעזור לאנשים, החלום שלי הוא לתרום, אז למה התהליך הזה קשה כל כך? ( ברקע – רעש של מסעדה, אנשים קוראים למלצרית, רעש של מזלגות על צלחות) סועד: מלצרית! מלצרית! אפשר לחמם את הפסטה הזו שוב? היא התקררה שיר: כן, כמובן! שיר לוקחת את הקערה עם חיוך מזויף שיר (חושבת לעצמה): האם זה העתיד שלי? לחמם לאנשים את הפסטה כל היום? הלוואי והייתי יכולה לקבל ציון גבוהה בפסיכומטרי בפעם הראשונה ולסיים עם התהליך הזה. באותו רגע שיר מקבלת הודעה מאמא שלה ששואלת אם היא תוכל לעצור בסופר בדרכה הביתה ולקנות כמה מצרכים שיר (חושבת לעצמה): איך אני אמורה להצליח ללמוד אם כל היום אני רק עובדת או מבצעת מטלות למשפחה? באותו רגע בחור נכנס למסעדה וקורא למלצרית, שיר בדרכה אליו רואה שבידו יש ספר הכנה לפסיכומטרי שיר: פעם ראשונה שאתה ניגש לבחינה? הבחור: לא... האמת שאני ניגש בפעם הרביעית כבר שיר: היי! אני ניגשת בפעם השלישית! בחור: מגניב! אולי נלמד ביחד? זה יכול להיות כיף ואולי נצליח להניע אחד את השני שיר: אשמח! לאחר חודשיים של לימוד אינטנסיבי ביחד שיר ויואב ניגשו לפסיכומטרי, שניהם קיבלו ציון מרשים והתקבלו ללימודי הרפואה יום הראשון ללימודי הרפואה שיר (חושבת לעצמה): אני לא מאמינה שאני כאן, שהצלחתי להתקבל למרות כל הקשיים בדרך! ולחשוב שכמעט וויתרתי, מי היה מאמין שכל מה שהייתי צריכה זה שותף טוב שיניע אותי ושאני אאמין בעצמי מספיק!
הנחת היסוד: אין דבר העומד בפני הרצון
ספרי את כל הסיפור בגוף שלישי לא לרדיו לספר קריאה כלומר את סופרת שמתארת את הקורות עם שיר.
מספר : שיר תמיד חלמה לעזור לאנשים, להרגיש משמעותית ושהיא תורמת את חלקה לעולם. היא חשבה שחלום זה יתגשם הרי היא רוצה לעשות טוב, לעזור לאנשים. אז למה היא כל כך מותשת מתהליך הקבלה? ( ברקע – רעש של מסעדה, אנשים קוראים למלצרית, רעש של מזלגות על צלחות) סועד קורא למלצרית - מלצרית! מלצרית! אפשר לחמם את הפסטה הזו שוב? היא התקררה. ושיר, כמובן, עונה בחיוב, עם חיוך על הפנים, כאשר מבפנים, היא שוקעת עוד למחשבות והרהורים על עתידה. האם זה כל מה שצפוי לה בחיים? היא חושבת לעצמה. (באותו רגע שיר מקבלת הודעה מאמא שלה ששואלת אם היא תוכל לעצור בסופר בדרכה הביתה ולקנות כמה מצרכים) מספר: איך אפשר ללמוד לבחינת הפסיכומטרי כראוי כאשר כל היום היא רק עובדת או מבצעת מטלות למשפחה? (באותו רגע בחור נכנס למסעדה וקורא למלצרית, שיר בדרכה אליו רואה שבידו יש ספר הכנה לפסיכומטרי) מספר: שיר ניגשת לבחור ומתעניינת לגבי הספר שבידו. היא מקווה שהוא לא מהאנשים שניגשים פעם אחת ומקבלים ציון גבוהה. זה הדבר האחרון שהיא צריכה, להרגיש עוד יותר רע עם עצמה. (הבחור משיב שזו הפעם הרביעית שהוא ניגש לבחינה) מספר: הו כמה ששיר שמחה, היא מרגישה רע כמובן שהוא ניגש כל כך הרבה פעמים אבל גם שמחה שהיא לא לבד. בנוסף, כאשר הוא שומע ששיר גם ניגשה כמה פעמים וניגשת שוב הוא מציע לה ללמוד יחדיו! (שיר מנסה להסתיר את החיוך הרחב שעל פניה ומשיבה שהיא תשמח ללמוד ביחד) (לאחר חודשיים של למידה אינטנסיבית ביחד שיר ויואב ניגשים לפסיכומטרי, שניהם מקבלים ציון מרשים ומתקבלים ללימודי הרפואה ) יום הראשון ללימודי הרפואה מספר: שיר לא מאמינה שיום זה אכן הגיעה, אחרי שנים של עבודה קשה כמלצרית, ימים של ייאוש בה היא כמעט ויתרה על החלום, ולימוד אינטנסיבי לבחינות הפסיכומטרי פעם אחר פעם. בסוף, כל העבודה הקשה שלה השתלמה. שיר מלאת אנרגיות חיוביות, היא מרגישה כי היא יכולה לעשות כל דבר אשר תרצה אם רק תעבוד מספיק טוב וכמובן עם האנשים הנכונים.
הנחת היסוד: אין דבר העומד בפני הרצון
שיר: היי, תרצה להזמין? יואב: עוד לא.. תודה שיר: רגע, זה ספר פסיכומטרי? יואב: אה כן, אני ניגש בפעם השלישית, מקווה לעבור הפעם.. ניגשת? שיר: האמת שאני גם לומדת לבחינה, ניגשת בפעם הרביעית יואב: היי! תרצי ללמוד ביחד? אני מתקשה להתרכז לבד אבל אולי עם שותף זה יעזור? שיר: אני אשמח! אני גם מתקשה ללמוד לבד.. יש לי המון מטלות לעשות כל הזמן אז אפילו בזמן שאני לומדת אני לא מצליחה להתרכז עד הסוף יואב: מצוין! אז נלמד יחדיו וכל אחד יוודא שהשני מתרכז שיר: רעיון מצוין
טובים השניים מן האחד
סיפור על פי רעיון של ציפי דוביצקי (רחשי בית קפה) סועדת: (בקול רם. הד.) סליחה...אפשר רגע, הפסטה קרה?... שיר: (בקול רם. הד. ) כן סליחה, כבר. מספר: אז בימים ההם, עדיין לא ידעתי מה שמה של המלצרית שאליה הופנתה הבקשה. התנועה החיננית שלה בין השולחנות לעבר מי שקראה לה, משכה את תשומת ליבי. בליתי לא מעט בבית הקפה השכונתי הזה מנסה לשבור את שגרת הלימוד המתיש, וגם שם, ספר התרגילים לפסיכומטרי, צמוד אלי כל הזמן. אולי שם תבוא הישועה במקום אחר, באווירה שונה מתחושת הבדידות שהקשתה עלי בחדרי הקטן, בפאתי השכונה. (רחשי המקום) היא מצאה חן בעיני מיד. כן כך מרחוק. אפילו לא ראיתי את פניה במלואם. כשפנתה מהשולחן ההוא בחזרה לדלפק סימנתי לה בידי. היא הנידה בראשה שקלטה אותי וחייכה חיוך ממיס לב. חיכיתי בסבלנות דרוכה. (רחשי בית הקפה) שיר: (מתקרבת) סליחה על העיכוב, מה בשבילך? אני: עוד הפוך בבקשה. וקרואסון. שיר: כן בטח...מה זה, גם אתה מתכונן לפסיכומטרי? אני: מה לעשות חייב לעבור את זה בדרך להדסה. מנסה שוב להעלות את הציון. שיר: איזה קטע! גם אני לא מצליחה לעבור את המשוכה באותה דרך. קול: סליחה, אפשר להזמין? שיר: כן מיד. טוב בהצלחה לך. אבי לך את ההזמנה. מספר: היא המשיכה בעבודתה ואני פתחתי את חוברת הרגילים מנסה להתרכז בלי הצלחה בפתרון המספר הבא בסדרה...חשבתי עליה. (מוסיקה) (רחשי המקום) למחרת שוב התיישבתי שם ליד שולחן צדדי מול החלון. העזתי להציג את עצמי. אני: אני יואב, ואת?... שיר: שיר. אני: הי. אפשר כמו אתמול הפוך וקרואסון? שיר: כן בטח. (רחשי המקום) שיר: (לעצמה) נחמד...מנסה להתחיל אתי?...אוי אין לי ראש לזה. (צלצול סמרטפון) כן אמא. כן לא שכחתי. אל תדאגי. אביא לך אחרי המשמרת. (לעצמה) איך עוברים את כל זה בשלום? (מוסיקה) מספר: לא ידעתי שאמא שלה נכה וזקוקה לעזרה. זה נודע לי מאוחר יותר גם הבהירה לי בעדינות שיש לה חבר העובד בשליחות בחו"ל והיא לא פנויה להרפתקאות. זה הגביר את הערכתי אליה. אני: לא לא זה לא הכיוון שלי. אני מנסה להציע לימוד משותף בספריה למטרה צודקת. שנינו מתקשים קצת כל אחד בדרכו. אבל רוצים מאוד לעבור את הפסיכומטרי בגדול לא? שיר: (מצחקקת ) טובים השניים מן האחד?... אני: בדיוק. (מוסיקה) הימים חולפים שנה עוברת, כמאמר השיר. התמונות ההן בבית הקפה ואחר כך בספריה וגם בביתה, הן חלק מתמונת הצלחה. הכרתי את אמה ולימים את בעלה לעתיד. קולאז' של זיכרונות מתקופת לימודינו. נבנתה כאן חברות מיוחדת. אמנם ראשיתה בניצוץ רומנטי. מצדי. אבל סופה בהשגת היעד של שנינו. היום אני לא כבר לא פוגש אותה בבית קפה. שנינו מסיימים עוד מעט את תקופת הסטאג' חברים לרפואה. אולי בזכות אותם ימים. (מוסיקה עולה)
|